דיני אינטרנט - פורטל ישראלי למשפט ואינטרנט
ת"ק 17073-01-10 קריבושי נ' אובוז נכסים ואחזקות בע"מ
23.08.2011
בית משפט לתביעות קטנות תל אביב - יפו
בתאריך: 21/07/2011


ת"ק 17073-01-10
בפני:
1. כב' השופט/ת חאג יחיא
תובעים:
1. דוד קריבושי
- נגד -
נתבעים:
1. ישר - אובוז נכסים ואחזקות בע"מ

פסק דין

התובע , הינו יוצר מוזיקלי, מלחין, ומעבד .

הנתבעת עוסקת בבניית אתרי אינטרנט.

בחודש נובמבר 2006 , פנתה בחורה בשם סנדרין אל התובע והציעה לו שהחברה בה היא עובדת, הנתבעת תבנה עבורו אתר אינטרנט. הנתבע טוען כי הוא הודיע לאותה סנדרין כי הוא מסכים להתקשר עם הנתבעת בהסכם להקמת אתר אינטרנט, וכי בכוונתו להעביר לאתר שייבנה קטעי וידיאו , עבודה שאף לדברי התובע עצמו לוקחת מספר חודשים .

לבסוף – כך נטען בכתב התביעה – הוסכם בין התובע לנתבעת על הקמת האתר, על פי דרישתו של התובע , והוסכם על תשלום עשרת אלפים ₪ עבור העבודה , כולל ההקמה של האתר , וקליטת כל קטעי הווידיאו שברשות התובע ושבכוונתו להעלות על האתר.

התובע טוען כי הנתבעת הפרה עימו את ההסכם אחרי ששילם את כל הסכום המוסכם , וכי למעשה לא קיבל את התמורה לכספו כפי שהובטח.

הנתבעת טוענת בכתב ההגנה שלה כי אכן התקרשה עם התובע לבניית אתר , וכי מודעות הפרסום , והסקיצה לאתר נעשתה על פי דרישתו ובהסמכתו של התובע . כי פקידה מטעם הנתבעת עבדה עם התובע חמשה חודשים כולל התכתבויות, כי הנתבעת בנתה עבורו ארבע סקיצות , אך לבסוף הוא בחר לבטל את העסקה .

הנתבעת סבורה כי התובע ביטל את העסקה בגלל חוסר כדאיות העסקה מבחינתו , ולא בגלל הפרת ההסכם מצידה .

בטיעונים של הצדדים בפני , ביום 19/7/11 , חזר התובע על הנטען בכתב התביעה , וחידד את טענתו בעניין הפרת ההסכם , לדעתו, ע"י הנתבעת, בכך שמלבד בניית סקיצה לאתר, (והוא לא הכחיש קיומן של 3 סקיצות שהוצעו לו ) למעשה הנתבעת לא עשתה דבר. כלומר לא הוכנסו לאתר תקליטים שרצה להכניס, לא הועלו לאתר קונצרטים שניצח עליהם , לא הועלו כתבות עיתונים עליו , ולא נכללו פרסומות שעשה. התובע טוען כי למעשה ללא כל החומר הזה , אין הסקיצה שווה דבר .

נציגת הנתבעת ציינה בפני כי ישנן כניסות לאתר, ואתר קיים ופועל , . כמו כן אישרה נציגת הנתבעת כי התובע לא היה מרוצה ובקש כי הנתבעת תדחה את ביצוע התשלומים עבור האתר.

במהלך דבריה של נציגת הנתבעת התבררה נקוד המחלוקת המרכזית בין הצדדים. הנציגה טענה כי התובע היה אמור להעביר את החומרים עליהם הוא דיבר ,וכי הוא לא העביר, וכי החומרים אכן אינם נמצאים באתר , כי הוא לא העביר אותם .

במהלך דבירו אמר התובע" אף אחד לא הגיע אלי הביתה " .

קרי התובע סבר , כי נציג או נציגה מטעם הנתבעת תבוא לקבל את החומר ממנו לצורך העלאתו לאתר, נציגת הנתבעת טענה כי התובע לא הביא את החומרים למשרדיה של הנתבעת.

אין מחלוקת אם כן בין הצדדים כי ההסכם בין הצדדים כלל לא רק את בניית האתר, בתור סקיצה או יותר, אלא גם העברת חומרים לאתר מתקליטים של התובע .

נציגת הנתבעת , לא טענה ולא הראתה כל מכתב בענין, כי הנתבעת הודיעה לתובע כי עליו להביא את כל החומר שהוא בקש להעביר לאתר אל משרדי הנתבעת, וכי הוא סרב, או לא העביר את החומר .

התובע אמר במהלך דבירו " אף אחד א הגיע אלי הביתה" משמע שהוא ציפה כי נציג הנתבעת יבוא אליו הביתה לקבל את החומרים . נציגת הנתבעת טוענת הוא לא העביר את החומר . עולה כי התובע לא ידע כי עליו להעביר את החומר אל הנתבעת כי לא אמרו לו שעליו לעשות כן .

מכל מקום יוצא כי למעשה אין מחלוקת, כי הנתבעת לא קיימה את ההסכם עם התובע על פיו היתה אמורה לא רק לבנות סקיצות של אתרי אינטרנט, אלא להכיל בהם גם תוכן, כי למעשה אתר שאין בו את מה שהלקוח מבקש מבונה האתר, אינו "שווה" מבחינת הלקוח דבר .

על כן אני מגיע למסקנה כי יש טעם בדברי התובע ובהגשת התביעה הנוכחית שלו , בין אם המחדל מצד הנתבעת נעשה בכוונה או בתום לב , או אף עקב אי הבנה , מי היה צריך להביא את החומרים שברשות התובע אל משרדי הנתבעת להעלאתם אל האתר.

מאחר ולב העסקה הוא פרסום סרטים, קונצרטים , וכבתות על התובע, ובהעדר אלה אין לאתר למעשה כל ערך, נראה כי התובע לא קיבל –מעשית- כל תמורה לכספו . וכאשר פנה לחברה אחרת לבנות עבורו אתר שמיש , בדין עשה .

אני קובע כי הנתבעת הפרה את ההסכם עם התובע , ועל כן דן העסקה ביניהם ביטול .

אין מחלוקת כי התובע שלם לנתבעת את הסכום המוסכם בסך של 10000 ₪ .

על כן אני מחייב את הנתבעת להחזיר לתובע את הסכום של 10000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

התובע תבע גם במסגרת כתב התביעה שלו סכום של 18000 ₪ בגין העדר אתר אינטרנט. התובע לא פירט כיצד הגיע לסכום זה , ומהו הנזק הממשי שנגרם לו במהלך התקופה שבין המועד שהזמין את האתר, ועד החלטתו שאין בדעת הנתבעת לקיים את ההסכם עימו. הסכום ננקב ללא כל פירוט , .

יחד עם זאת ועל רקע מכלול נסיבות המקרה , אני קובע כי התובע לא הוכיח נזק של הפסד הכנסה מן הסיבה שלא היה לו אתר אינטרנט בתקופה המדוברת,אני דוחה את התביעה בראש נזק זה .

כן טען התובע פיצוי בגין עוגמת נפש בסכום של 2000 ₪ . לא נראה לי כי התובע הצליח להוכיח קיומה של עוגמת נפש, כפי שזו מוגדרת בשפה העברית במילונים, בספרות ובפסיק הדין של מערכת המשפט . נקבע כי עוגמת נפש הינה צער עמוק, ופגיעה נפשית משמעותית, המשאירה בנפשו של אדם ממוצע צלקות לזמן ממושך. הדבר אינו מתקיים במקרה זה . כמו כן כבר נפסק , כי אין לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש במקרים של תאונות קלות, הפרת הסכמים, ואירועים שאומנם יכולים לגרום צער מסוים והרגשת אי נוחות, ואכזבת ציפיות , אך לא עוגמת נפש .

אני דוחה את התביעה גם בראש הזנק של "עוגמת נפש ".

המסקנה היא כי אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכום של 10000 ש" בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה , אגרת משפט ששולמה וכן סכום של 1500 ₪ הוצאות ההתדיינות , בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל .

ניתן היום, י"ט תמוז תשע"א, 21 יולי 2011, בהעדר הצדדים.

Creative Technology by inManage  |  בניית אתרים   |   פרנקל - משרד עורכי דין, רחוב מגל 36 סביון מיקוד: 5652836 טל: 0737-99-7797 פקס: 0737-99-7794   |   קישורים   |   תנאי שימוש