לטענת התובעות בת"א 10695-09-09, שלטענתן מחזיקות בזכויות היוצרים בתוכנות הניווט הממוחשבת iGO, הנתבעים, בעלי האתר המפר, טכנאים ואנשי התחזוקה, עשו שימוש אסור בזכויות היוצרים שלהם באמצעות העמדת עותקים פרוצים שלה באתר באינטרנט.
התובעות טוענות כי התכנה היא "יצירה ספרותית" שחוק זכות יוצרים מגן עליה . כשלושה שבועות לאחר השקת האפליקציות, גילו התובעות כי הנתבעים מספקים קבצים מפרים של התוכנה לשימוש קהילת גולשי האתר, באמצעות האתרים המפרים.
בין היתר, הוסיפו הנתבעים את מפות ישראל על הגרסה הפרוצה. התובעות טוענות כי בכך גרמו גם לסיכון למשתמשים, משום שבגרסה זו אין מנגנון המתריע בדבר כניסה לשטחי יהודה ושומרון וחבל עזה.
בנגוד לטענת הנתבעים, התכנה המפרה פעלה, וראיה לכך בסרטונים שהציגו התובעות שתיעדו את הורדת התכנה, בהודעות שפרסמו הנתבעים, ובתגובות הגולשים.
התובעות עתרו למתן צווי מניעה קבועים, אליהם הסכימו הנתבעים; פיצויים בסכום של 1,000,000 ש"ח; ופרסום התנצלות ואזהרה לפיה אין במפות ישראל המותקנות על גבי התכנה מנגנון המתריע מפני כניסה לשטחים שבשליטת הרשות הפלשתינאית.
נתבע 1 טוען כי העתיק את הלינק נשוא כתב התביעה מאתר ppcwarez.org, לאחר שמשתמש בשם jetmous פרסם את התוכנה. ואולם, לאחר שנתגלה קושי בהפעלתה, מצא הנתבע 1 תוכנה מוכנה בעברית אותה הכניס לאתר rapidshare.com בשמו.
עוד טוענים הנתבעים כי התכנה המותאמת לישראל עדיין לא נוצרה לפני שהוגשה התביעה, וגם לכן לא ניתן להפר זכויות יוצרים בה.
בנוסף, התנהלות התובעות מרגע גילוי ההפרה תמוהה: חלפו 13 יום עד הגשת התביעה, ולא ניתן הסבר מדוע התובעות לא פעלו בהתאם לנוהל התראה והסרה.
בית המשפט ציין כי תכנת מחשב היא "יצירה ספרותית" לפי ההגדרה בסעיף 1 בחוק זכות יוצרים. על כן זכאי בעל זכות היוצרים בה להגנות הכלכליות שבסעיף 11 שבחוק. מאידך, יוצרי תכנת מחשב אינם יכולים ליהנות מן הזכות המוסרית בה (סעיף 45 (א) בחוק; מיכל שור-עופרי "הגנת תוכנת מחשב" יוצרים זכויות - קריאות בחוק זכויות יוצרים 491, 497- 498 (מיכאל בירנהק וגיא פסח עורכים, 2009).
נקבע כי התובעות אוחזות בזכוכיות היוצרים לתוכנה כיוון ששמן של התובעות והסמל המסחרי שלהן מופיע ברשיון השמוש ללקוח קצה ובנוסף מכח הזכות לשמוש ייחודי של בעל סימן מסחר רשום, לפי סעיף 46 בפקודת סימני מסחר [נוסח חדש] תשל"ב-1972, כיוון שלתובעת 1 סימן מסחר רשום "iGO" (נספח ב' לתצהיר בלו).
נשאר לקבוע האם התקיימה הפרה של זכויות יוצרים.
העמדת עותקים פרוצים של התכנה לשמוש גולשי האתר מהווה הפרת זכות היוצרים (ראו גם: טוני גרינמןזכויות יוצרים כרך ב' 699-701, 711 (מהדורה שנייה,2008); ד"ר שרה פרזנטי דיני זכויות יוצרים כרך שני 613, 629 (מהדורה שלישית, 2008)).
לא התקבלה טענת הנתבע כי התכנה נשוא התביעה הכוללת מפות ישראל, "אינה קיימת, לא נולדה וטרם באה לעולם, דבר אשר בהתאם לחוק זכויות יוצרים...אינו מקנה לתובעות זכויות אוטומאטיות בתוכנה...".
התכנה מורכבת מתכנה אינטראקטיבית שתפקידה לאתר את מיקומו הפיזי של המשתמש באמצעות אנטנת GPS, וממפות גיאוגרפיות דיגיטליות.
הנתבע 1 הוא ממנהלי האתר, טכנאי וכתב. כינויו באתר היה "Dimazaur " . הנתבע 1 הודה, למעשה, ברוב העובדות שנטענו נגדו. כך, הודה בפרסום הודעות באתר המעידות על ההפרה וכן הודה כי הוריד את התוכנה והעלה אותה לאתר Rapidshare.
נקבע כי הסרטונים אותם הביאו התובעים כהוכחה לכך שהקובץ אותו העלה הנתבע פעל אינם מספקים הוכחה מספקת. דא עקא, שאין במסקנה זו כדי לסייע לנתבע 1, שכן ראיות חשובות אחרות מלמדות על כך שהתכנה עבדה: הודאת הנתבע 1 ותגובות גולשים.
השופטת אסתר שטמר קבעה כי הנתבע 1 אחראי באופן ישיר להפרת זכות היוצרים של התובעות.
ביחס לתביעה כנגד נתבע 2, אשר היה, לדבריו, רק הבעלים ואינו מעורב באתר,נפסק כי תנאי להפרה תורמת של זכויות יוצרים דורש מודעות בפועל של הנתבע 2 להפרת הזכויות, כאשר התובעות עצמן טענו ל"עצימת עיניים" בלבד.
כמו כן התנהגות הנתבע 2 במהלך ניהולו את האתר ולאחר הגשת התביעה מלמדת אף היא כי לא ידע על הפעילות המפרה. כך למשל, במקרה אחר בו פנו אליו בטענה להפרת זכויות יוצרים, הסיר מיד את הכתבה המפרה מהאתר. ואף בענייננו, מיד לאחר שהומצא אליו כתב התביעה, הסיר את האתר מן הרשת. כלומר שהנתבע 2 פעל בפועל לפי נוהל הודעה והסרה, אלא שבעניננו התובעות לא פנו ולא הודיעו מאומה, כי אם הגישו את התביעה הנוכחית.
המסקנה מן האמור הינה כי פעולתו של הנתבע 2 אינה עולה כדי הפרה תורמת של זכויות היוצרים
בנוגע לפיצויים התובעות סבורות כי ניתן ללמוד אודות מספר המשתמשים בעותקים הפרוצים של התוכנה מן ההודעות באתר לפיהן צפו בהודעות המפרסמות את הקבצים המפרים 6,817 משתמשים ביומיים האמורים וכיוון שהמחירים של התוכנות הם 79.99 העמידו התובעות את הנזק על סך 2,579,226 ש"ח, אולם בסופו של יום עתרו לחייב את הנתבעים בסך 1,000,000 ש"ח בלבד.
בית המשפט הכריע כי מספר הצופים אינו מלמד על מספר העותקים הפרוצים שהורדו על ידי הגולשים. בודאי לא כל גולש באתר קרא את הודעות הנתבע 1, ועוד פחות מכך הורידו בפועל את התוכנה. בהעדר אופן אחר לחישוב הנזק בפועל - נקבע כי הנזק הממשי לא הוכח.
ההפרה היתה אמנם בוטה, וניתן להניח כי לתובעות נגרם נזק כלכלי כתוצאה ממנה, אולם משך ההפרה לא היה ממושך, ואף ההפרה לא נעשתה מתוך כוונת זדון או לצורך מסחרי, אלא על מנת " לקבל תשומת לב ומחמאות מהחברים הוירטואליים שגלשו באתר" .
בית המשפט הורה לנתבע לשלם פיצויים ללא הוכחת נזק בעבור מסכת אחת של הפרות, שהועמדו על 30,000 ש"ח.
לכל ה"חדשות" 