שתף

בית משפט המחוזי מרכז בתאריך: 11/07/2011

ת"א 22357-07-09

בפני:  1. כב' השופט/ת ורדה פלאוט

תובע:  1. יחזקאל עזרא ע"י ב"כ עוה"ד גיא אופיר ועופר מוסקוביץ

 - נגד -  

נתבעים:  1. תמוז רקורדס בע"מ

2. צבי שפירא

פסק דין

1.בפני תביעה ע"פ חוק זכויות יוצרים תשס"ח-2007, חוק עוולות מסחריות תשנ"ט-1999 וחוק הגנת הפרטיות תשמ"א-1981, שהגיש התובע, זמר במקצועו ועיסוקו, כנגד הנתבעים. התובע עתר לסעדים הבאים: צווי מניעה, צווי עשה וסעד כספי.

התובע הגיע להסכמה עם הנתבעים 3-4, במסגרתה הם נמחקו מהתביעה. להסכמה זו ניתן תוקף של פס"ד ביום 07.07.10.

2.הרקע להגשת התביעה-

לטענת התובע הוא זמר המוכר בשמו המסחרי "עזיז ג'מאל", שר בשפה העיראקית ומופיע בישראל ובחו"ל. עובר להגשת כתב התביעה הוא גילה כי הנתבעים 1-2 (להלן "הנתבעים") מוכרים את יצירותיו באתר האינטרנט שלהם ללא כל הרשאה ומתעשרים שלא כדין על חשבון יצירותיו. לפיכך ביקש התובע את הסעדים הבאים: מתן צווים שיאסרו על הנתבעים למכור את יצירותיו באתר האינטרנט שלהם, לציין את שמו באתר ולהציג את עטיפות הדיסקים שלו. כמו"כ ביקש כי בימ"ש יורה לנתבעים למסור לו את חשבונותיהם ודיווח מכירות יצירותיו וכן למסור לו כל עותק של יצירותיו. בנוסף עתר התובע לחיוב הנתבעים בתשלום פיצוי סטטוטורי וכן פיצוי ע"ס 200,000 ₪.

3.טענות ההגנה של הנתבעים-

לטענת הנתבעים יש להם אתר אינטרנט בו הם מוכרים תקליטים (להלן גם "דיסקים" או "יצירות") כדין, הנרכשים ומופצים באמצעות כל חברות התקליטים בישראל. את יצירות התובע הם מכרו לאחר שרכשו את הדיסקים כדין מחברת "האחים אזולאי" שהציגה עצמה כמי שרכשה את זכויותיו של התובע כדין.

בתצהיר עדות ראשית מטעם התובע נטען כי טענות ההגנה של הנתבעים הינם בגדר "סיפורי אלף לילה ולילה", אך גם אם היה בהן אמת, משהובהר לנתבעים כי התובע הינו בעל זכויות היוצרים היה עליהם לחדול ממכירת הדיסקים, דבר שלא נעשה.

באשר למעורבותם של האחים אזולאי, טען התובע בתצהירו, כי כל שעשו למענו הוא הדפסת הדיסקים תמורתם שילם את מלוא העלות, אף שאין בידיו קבלות הואיל "וחלפו עשר שנים", והואיל והתשלום נעשה "בשחור" (סעיף 25 לתצהיר). התובע סיכם עם האחים אזולאי כי הם יהיו רשאים למכור את הדיסקים בחנותם ללא תמורה.

באשר למסמכים שצרפו הנתבעים טען התובע כי גם אם הם מסמכים אותנטיים, הרי גם מהם עולה כי הוא נותר בעל זכויות היוצרים. ומכל מקום, ההיתר לאחים אזולאי היה למכור את הדיסקים בחנותם בלבד, ובוודאי שלא ניתן היתר למכור את הדיסקים להפצה ע"י אחרים.

4.המסמכים שהציגו הנתבעים- נ/1, נ/2

נ/1 הוא "זיכרון דברים" מיום 13.09.02, חתום ע"י התובע וכתוב ע"ג נייר מכתבים של האחים אזולאי, בו נאמר: "אני עזיז גלל מאשר בזאת שמסרתי לאחים אזולאי מסטר בעירקית- וזכותם לעשות במסטר כרצונם למכור לסחור לסוחרים ויחידים- לשכפל קלטות, דיסקים בארץ ובחול, ללא הגבלת זמן. המסטר הנ"ל הוא בלעדי שייך להם לעד. מסרתי להם את המסטר כתמורה שאני אתפרסם". בהמשך המסמך מפורטים שמות השירים הכלולים במסטר.

נ/2 אף הוא מסמך החתום ע"י התובע ע"ג נייר מסמכים של האחים אזולאי, ובו מתחייב התובע: "מסרתי לאזולאי ג'קי מסטרים בעירקית DVD וזכותו לעשות בהם כרצונו למכור לסחור לשכפל דיסקים DVD קלטות וכיו"ב לכל מטרה מסחרית והמסטרים הנ"ל שייכים בלעדית לאזולאי ללא הגבלת זמן אזולאי מתחייב להפיץ את החומר הנ"ל בכל הארץ. יצויין שעזיז גלל לא קיבל כל תמורה אלה לפירסום בלבד של הזמר. זכויות היוצרים שייכים לעזיז גלל". 

5.דיון והכרעה- 

האם התקיימו בנסיבות העניין עוולות על פי החיקוקים עליהם מסתמך התובע בתביעתו?

חוק זכויות יוצרים תשס"ח-2007

אני דוחה את הטענה לפיה זכויות היוצרים במסטר, או בדיסקים שהוצעו למכירה באתר הנתבעים, שייכות לתובע.

אכן בסיפא למסמך נ/1 נאמר, כאמור לעיל, כי "זכויות היוצרים שייכות לעזיז גלל", ואמנם אין מחלוקת כי התובע הינו מי שמכונה "עזיז גמל", אלא כפי שנראה להלן, כל הזכויות שהיו לתובע, הועברו ללא תמורה לבית העסק המכונה "אחים אזולאי", הכל כפי שנראה בהרחבה בהמשך.

לא זו אף זאת, בסעיף 33 לחוק זכויות יוצרים נקבע כי הבעלים הראשון של הזכויות הוא יוצר היצירה. גם אליבא דברי התובע בעדותו הוא איננו יוצר היצירה בכל השירים שבדיסקים, אלא שלטענתו חלק מהיוצרים נפטרו, וחלק נתנו לו רשות לעשות שימוש ביצירותיהם. אף שע"פ סעיף 37(א) לחוק, היה על התובע להציג מסמך בכתב כי כך הוא הדבר, וכי אכן קיבל רשות לעשות שימוש ביצירותיהם של אחרים, מסמך כזה לא הוצג.

מתברר כי הן הנתבעים והן האחים אזולאי היו זהירים מן התובע. האחים אזולאי קיבלו לידיהם מסמך בכתב מהתובע, והנתבעים הקפידו לברר עם האחים אזולאי כי זכויות התובע הועברו אליהם כדין, והדבר אף נכתב במפורש בגב אריזת הדיסקים.

אשר על כן, המסקנה היא, ועניין זה יורחב גם בהמשך, כי בעלי זכויות היוצרים הינם בעלי העסק המכונה "האחים אזולאי", ובכללם מר דוד אזולאי.

מעבר לנדרש יצויין, כי את הטענה לפיה התובע הוא בעל הזכויות, ולא האחים אזולאי, היה על התובע לעמת מול האחים אזולאי עצמם. אלא שהתובע, בניגוד להנחיית בית המשפט, לא צרף את האחים אזולאי כנתבעים, ואף הצהיר בחקירתו כי אין לו כל טענה כנגדם (פרוטוקול, עמ' 23 שורה 31), וכן לא הזמינם לעדות (הנתבעים הם שהזמינו את מר דוד אזולאי כעד מטעמם). אי הזמנתו של מר אזולאי ע"י התובע, עומדת לחובתו.

לעניין זה ר' ע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף, ע"א 548/78 שרון נ' לוי פ"ד לה(1) 736.

לפיכך, הטענה לתחולת חוק זה בנסיבות העניין, נדחית.

6.חוק עוולות מסחריות תשנ"ט-1999

לטענת התובע הנתבעים הציגו את יצירותיו שלא כדין באתר האינטרנט שלהם, תוך שהם מטביעים על היצירות את הלוגו של האתר, ובכך עוולו כלפיו.

וכך נקבע בסע' 1,2 לחוק עוולות מסחריות:

"1.(א)לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר.

(ב) שימוש של עוסק בשמו בתום לב, לשם מכירת נכס או מתן שירות, לא ייחשב כשלעצמו גניבת עין.

2.(א) לא יפרסם עוסק מידע ולא יגרום לפרסום מידע, אשר הוא יודע או שהיה עליו לדעת שהוא אינו נכון, לגבי עסק, מקצוע, נכס או שירות, שלו או של עוסק אחר (להלן- תיאור כוזב).

(ב)המפיץ פרסום של עוסק אחר או מטעמו הכולל תיאור כוזב, או מי שהחליט בפועל על פרסום תיאור כוזב כאמור, לא יישא באחריות לפי סעיף זה, אלא אם כן ידע שהתיאור כוזב, או שהתיאור כוזב על פניו".

כפי שנראה בהמשך, הנתבעים לא גרמו לכך שהדיסקים שמכרו ייחשבו כנכס של אחר, שכן הדיסקים נמכרו כשעל גבם כיתוב המפרט כי הזכויות שייכות לאחים אזולאי כיתוב זה שיקף את המציאות, כפי שהיא, וכפי שיפורט להלן.

התובע לא הצליח להוכיח כי בנסיבות העניין התקיימה עוולה של גניבת עין, שכן לצורך כך היה על התובע להניח תשתית ראייתית לקיומם של שני יסודות: שיש לו מוניטין בדיסקים, ושקיים חשש להטעיית הציבור כי הדיסקים שייכים לנתבע (ר' ע"א 5792/99 תקשורת וחינוך דתי-יהודי משפחה (1977) בע"מ- עיתון "משפחה" נ' אס.בי.סי פרסום, שיווק וקידום מכירות בע"מ פ"ד נה(3) 933; תא(ת"א) 1001/02 מסע אחר בע"מ נ' אייל פלד (מיום 02.04.06, פורסם ב"נבו").

ולא כך הדבר בעניינינו.

7.חוק הגנת הפרטיות תשמ"א- 1981

לא מצאתי כי קמה לתובע עילת תביעה לפי חוק זה.

8.הטענות האחרות/ נוספות של התובע-

כאמור לעיל, לטענת התובע, הנתבע לא היה רשאי להסתמך על ההסכמים שנערכו בינו לבין האחים אזולאי, בהיות הסכמים אלה "הסכמים למראית עין", ולנוכח האמור בסיפא לנ/2, היינו כי "זכויות היוצרים שייכים לעזיז גלל".

אני דוחה טענות אלה.

הטענה כי ההסכמים היו למראית עין - מבלי להתייחס לשאלה האם בעל דין רשאי להסתמך על טענות שאינן עומדות בקנה אחד עם חובת תום הלב וקיום הוראות החוק, כגון טענה שהסכם הינו למראית עין בלבד, או כי תמורה שילמה ב"שחור", הרי שאין בטענות אלה כדי לחייב או להשפיע על מהלכיהם של הנתבעים, אשר לא היו צד למערכת היחסים שבין התובע לאחרים אזולאי.

אני מקבלת ללא כל הסתייגות את טענות הנתבעים לפיהן, הם מנהלים את עסקם על פי חוק, ומתוך כך הקפידו שלא למכור דיסקים אלא באופן חוקי ולאחר בדיקה בדבר חוקיות ההפצה עם המפיצים, לא הציגו את יצירותיו של התובע למכירה אלא לאחר שבדקו כי אכן המפיץ מורשה למכור יצירות אלה.

כך, הסביר הנתבע בתצהירו כי הוא מקיים קשרי מסחר, בין היתר עם האחים אזולאי. האחים אזולאי מפיצים קטלוג, ובמסגרת מכירותיה בהתאם לקטלוג, מכרו האחים אזואלי לנתבעים גם את הדיסק של התובע. בנסיבות אלה, וכחוק, נכתב ע"ג עטיפת הדיסק כי כל הזכויות שמורות ל"אחים אזולאי".

דבר מכל האמור בתצהיר הנתבע לא נסתר בחקירתו הנגדית.

כך גם אני מקבלת את טענת הנתבעים כי העברת זכויות התובע ביצירותיו הועברה כדין אל האחים אזולאי, ומהם אל הנתבעים. כאמור לעיל,התובע העביר את זכויותיו אל האחים אזולאי בכתב במסמכים נ/1 ו-נ/2. באשר לתקינות המסחר בין האחים אזולאי לבין הנתבעים אין כל מחלוקת.

נראה כי התמורה להעברת הזכויות בין התובע לאחים אזולאי היתה, כפי שנאמר בנ/1, פרסומו של התובע. ומכל מקום, עניין זה איננו בידיעתם או בשליטתם של הנתבעים שאינם צד למערכת היחסים שבין התובע לאחים אזולאי.

ככל שמבקש התובע לטעון כי אותם דיסקים שהזכויות בהם הועברו לאחים אזולאי אינם אלה שהוצגו באתר של הנתבעים, הרי שלא הצליח להוכיח זאת, בהעדר פירוט היצירות במסמך נ/2, להבדיל מהמסמך נ/1. מהעדר הפירוט ניתן להסיק כי הזכויות בכלל יצירותיו של התובע הם אלה שהועברו לאחים אזולאי.

לחיזוק טענות הנתבעים, העיד מר דוד אזולאי, הוא בעל העסק "אחים אזולאי", כי הוא הפיץ את הדיסקים לחנותם המקוונת של הנתבעים באינטרנט, תוך שעל גבי הדיסק נרשם במפורש כי הזכויות בדיסק שייכות ל"אחים אזולאי". מר אזולאי הסביר בתצהירו כי את זכויותיו של התובע בדיסקים קיבל באמצעות שני מסמכים עליהם חתם התובע, נ/1 ו-נ/2. מסמכים אלה מדברים בעד עצמם. משהזכויות היו נתונות בידי המפיץ, האחים אזולאי, מכרו הם את הדיסק לנתבעים ללא כל הגבלה, מאחר וגם בהסכמים שבין האחים אזולאי לתובע אין כל הגבלה. מר אזולאי הוסיף והסביר כי בשלב מסויים ביקש מהנתבעים לא למכור את הדיסקים באתר, אך בקשה זו באה רק כמחווה כלפי התובע ולא מתוך חובה כלשהי, שהרי הזכויות כולן בידיו.

האמור בתצהירו של מר אזולאי חוזק בחקירתו הנגדית, ובוודאי שלא נסתר.

לסיכום, אני נותנת אמון מלא בטענות הנתבעים, מאמינה להסבר מטעמם ומקבל כנכונים את דברי הנתבע והעד מטעמו- מר דוד אזולאי. מאידך, אינני נותנת אמון בגרסתו של התובע או בטענותיו.

9.מהימנות התובע-

אם אין די בכל האמור לעיל, יוזכר כי התובע טען תחילה כי לא חתם על חוזה עם האחים אזולאי (פרוטוקול הדיון מיום 31.07.09, עמ' 1 שורה 26).

בחקירתו, שינה את גירסתו והודה כי הוא זה החתום על ההסכמים עם האחים אזולאי, והוסיף כי אף שתוכן הדברים נוסח ע"י מר אזולאי, הרי שהדברים היו בהסכמתו (פרוטוקול מיום 25.01.11, עמ' 21 שורה 14), אך טען שהאחים אזולאי הורשו למכור את יצירותיו רק בחנותם.

כאשר עומת עם העובדה לפיה בנ/1 ו-נ/2 לא קיימת הגבלה למכירה באינטרנט, הודה בכך ואישר כי אכן לא קיימת הגבלה מסוג זה (פרוטוקול, עמ' 23 שורה 22).

בהמשך דבריו הודה התובע כי לו עצמו אין אישור מיוצרי היצירה להפצת השירים שלא נוצרו על ידיו. לטענתו, חלק מהיורשים נפטרו, אך לא הוצג אישור מיורשיהם (עמ' 24 שורה 19 ואילך).

כאמור לעיל אינני מקבלת את הטענות בדבר היותם של ההסכמים "הסכמים למראית עין" או את דבריו כי שילם לאחים אזולאי תמורת צריבת הדיסקים בכסף "שחור".

10.משמעות הפיסקה ב-נ/2 "זכויות היוצרים שייכים (כך במקור ו.פ) לעזיז גלל"- 

אינני מקבלת את הטענה כי משנאמר בנ/2 כי "זכויות היוצרים שייכים לעזיז גלל" לא היה רשאים הנתבעים למכור את הדיסקים. לטעמי, אין לייחס לפיסקה זו בדבר זכויות היוצרים כל משמעות.

ההסכמה הגורפת בשני המסמכים, נ/1 ו-נ/2 בהם הוסכם כי המסטרים שייכים בלעדית לאחים אזולאי, המורשה להפיצם ללא הגבלה כלשהי, גוברת על הפיסקה לפיה "כל זכויות היוצרים שייכים לעזיז גמאל", ומותירה פיסקה זו ללא כל משמעות מעשית או משפטית.

בהתאם לחוק ולפסיקה, כאשר בית משפט נדרש לפרש הסכם שיש בו תניות סותרות, הרי על פי סעיפים 25(א) ו-25(ב) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973, החוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, ופירוש המקיים את החוזה עדיף על פירוש לפיו הוא בטל. אינני סבורה כי בנסיבות העניין יש להחיל את סעיף 25(ב1), שהרי אין ספק כי לא היתה לנתבעים כל עדיפות בעיצוב תנאיו של החוזה, שהרי כלל לא היו צד לו.

אם נקבל את טענת התובע יאבדו ההסכמים ממשמעותם הברורה, היינו מכירת כל הזכויות מכל מין וסוג כלשהו לאחים אזולאי, ומתן היתר בלתי מסוייג למכור את הדיסקים לכל דורש.

ויודגש, לנוכח מהות טענות התובע באשר לתקפות המסמכים נ/1 נ/2 והשאלה, האם אכן העביר את כל הזכויות לאחים אזולאי, או אפילו לצורך פרשנות המשפט בנ/2 לפיו "זכויות היוצרים" נותרו בידיו של התובע, מצופה היה כי יצרף את האחים אזולאי כנתבע נוסף. לא זו אף זאת, בהחלטת כב' הנשיאה מיום 31.07.09 אף הורה לו בית המשפט לצרף את האחים אזולאי כנתבעים, אך התובע בחר שלא לעשות כן. והדבר מדבר בעד עצמו.

בנסיבות אלה, אין לי אלא לקבל את גרסתו של מר אזולאי, אשר הסביר בחקירתו כי המשפט האמור בנ/2 בנוגע לשמירת זכויות היוצרים של התובע, נכתב רק על מנת להבטיח כי אכן מדובר בזכויות יוצרים של התובע הרשאי להעבירם לאחים אזולאי, כדבריו:

"ש.למה התכוונת כשכתבת זכויות היוצרים שייכים לעזיז גלאל שהוא השם האמנתי של התובע?

ת.בגלל שהוא הביא לי את המסטר ורציתי לדעת אם הזכויות שלו, והוא אמר שכן. והוא נתן לי אותו. ורציתי להיות בטוח שמה שהוא נותן לי אלו הזכויות שלו, ואכן הוא אישר שהוא נותן את הזכויות שלו" (פרוטוקול, עמ' 31 שורה 5 ואילך).

אני מקבלת דברים אלה כפשוטם, ללא כל פקפוק.

11.לא זו אף זאת, על מנת שהדברים יעמדו ביחס הנכון, יש לציין שתי עובדות אלה- עד לפנייתו של התובע לנתבעים, נמכרו ע"י הנתבעים ארבעה דיסקים בלבד (פרוטוקול, עמ' 35 שורה 28).

הנתבעים נעתרו מייד לפניית האחים אזולאי אליהם והפסיקו את הצגת הדיסקים באתר. הן פניית האחים לנתבעים, והן הפסקת ההצגה באתר ע"י הנתבעים נעשו לפנים משורת הדין וללא חיוב שבדין. די בכך על מנת להראות מצד אחד את תום ליבם של הנתבעים, ומצד שני כי לא נגרם לתובע כל נזק מפעולות הנתבעים.

12.התוצאה היא כי התביעה נדחית.

התובע ישא בהוצאות הנתבעים בסך 10,000 ₪.

ניתן היום, ט' תמוז תשע"א, 11 יולי 2011, בהעדר הצדדים.