דיני אינטרנט - פורטל ישראלי למשפט ואינטרנט
ת"א 26485-09-11
17.10.2011
בית משפט המחוזי נצרת בתאריך: 02/10/2011



ת"א 26485-09-11
בפני:  1. כב' השופט/ת יוסף בן-חמו
המבקשים:  1. קייקי כפר בלום ובית הלל ש.מ.
2. דמיטרי יאנקיס
 - נגד -  
undefined:  1. צוק מנרה בע"מ

החלטה
ההליך – 

בפני בקשה למתן צו מניעה זמני אשר יורה למשיבה לחדול מלהשתמש בתמונה נשוא כתב התביעה על גבי פרסומיה, לרבות שלטי חוצות, אתרי אינטרנט ועלונים פרסומיים; להורות למשיבה להסיר ולאסוף את כל שלטי החוצות בהם מופיעה "תמונת המבקשים" והממוקמים על צידי כבישים רבים ולהורות למשיבה לחדול מלעשות כל שימוש בתמונה וכן לאסוף את כל העלונים והפרסומים. 

לאחר עיון בבקשה על נספחיה במעמד צד אחד, לא מצאתי הצדקה ליתן צו במעמד צד אחד וקבעתי דיון במעמד הצדדים. 

בדיון שנערך ביום 25/9/11 נחקרו המצהירים. מטעם המבקשים הוגש תצהיר אחד בלבד של מר גיא ירמק – מנהל המבקשת. 

מטעם המשיבה העידו מנהל המשיבה וכן עוזרת המנכ"ל - הגב' ליאת אלימי אשר נראית יחד עם בני משפחתה בתמונה כפי שיפורט להלן. 

דיון – 

בפיהם של המבקשים שתי טענות : האחת, הטעיה הגלומה בהפצת התמונה; והשנייה, הפרת זכויות יוצרים. 

לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות. לא מצאתי בסיס לטענת ההטעיה או לחשש ההטעיה, ולא הוכחה זכות יוצרים שהופרה. 

הטעיה - 

עיינתי ושבתי ועיינתי בתמונה הצבעונית שהציג בפני ב"כ המבקשים ולא מצאתי בה כל חשש להטעיה. מדובר בתמונה כללית ללא שום אלמנט המייחד או קושר אותה למבקשים. תמונה מעין זו ניתן לצלם באופן חופשי בקטעים רבים לאורך נהר הירדן. 

בתמונה נראית הגב' ליאת אלימי, שמסרה תצהיר מטעם המשיבה ונחקרה על תצהירה, כשהיא בתוך סירת גומי, יחד עם בני משפחתה – בעלה וילידה הקטינים כשהם שטים בנהר הירדן. הסירה ו/או הקיאק אינם נושאים כיתוב או סימן זיהוי כלשהו. מדובר בסוג של סירה/קיאק, אשר כל אתרי אטרקציות הקיאקים עושים בהם שימוש. 

טוענים המבקשים כי יש לראות סימן זיהוי מיוחד בצבע של הסירה. ראשית, אני סבור כי לא הוכח כי צבע זה הינו ייחודי למבקשים וגם אם כך היה, לא ניתן לומר שאדם סביר, לקוח פוטנציאלי, יזהה את הסירה כשייכת לאתר הספציפי רק בגלל הצבע. גם על המשוטים לא נמצא סימן זיהוי כלשהו. 

משלא הוכחה ייחודיות כלשהי בתמונה, אין בסיס לטענה של הטעיה. 

זכויות יוצרים – 

בבקשה נטען כי זכויות היוצרים בתמונה שייכות למבקש מס' 2, אשר צילם את התמונה. למרבה הפליאה, לא צורף תצהיר של המבקש וכל הטענה נסמכת על תצהירו של מנהל המבקשת.

מנהל המבקשת טען בסעיף 1 לתצהירו, כי המבקש 2 פועל בשטח המבקשת מטעמה, לצרכים מסחריים ואשר הוא זה שמסר את הזכויות בצילומים, ככל שאלה היו מסורות בידו, באופן בלעדי לידיה של המבקשת 1. 

בסעיף 5 לתצהיר צוין כי המבקש 2 פועל בשטח האתר בהתאם להסכמים עימו, מטעמו, לצורך פעילות עסקית. 

ואולם, עיון בבקשה ובנספחיה מגלה כי לא צורף שום הסכם או כתב הנחיות או מסמך כלשהו הקושר בין המבקשת 1 למבקש 2. 

יתר על כן, בעוד שלמקרא התצהיר נדמה היה שיש קשר ישיר בין המבקשת 1 למבקש 2, התברר בחקירה הנגדית כי המבקש 2 איננו נמנה עם עובדיה של המבקשת 1.

המבקש 2 עבד עבור אדם פרטי אחר בשם גנדי שהוא היה מעסיקו, כאשר בתצהיר ובבקשה לא הוזכר שמו של אותו מעסיק. מהות הקשרים העסקיים וההסכמים בין המבקשים לבין אותו גנדי שעל פי הנטען על פיהם טוענת המבקשת לזכויות, לא הוכחה. לא רק שלא צורפו הסכמים כלשהם עם גנדי, אלא אפילו לא נטען בבקשה ובתצהיר שגנדי הוא זה שהעביר להם את זכויות היוצרים שלו או של העובד שלו. 

עוד יש לומר כי המבקשת טוענת כי המבקש 2 פעל בשטחה, אולם לא הוכח שמדובר בשטח השייך למבקשת . לכאורה, מדובר בשטח ציבורי - לאורך מסלול השיט בנהר הירדן, שאין למבקשת כל זכויות ייחודיות בו ומכל מקום לא הוצגה בפני כל ראיה לכך שהקטע בו צולמה התמונה הוא קטע בו הוקנו למבקשת זכויות בלעדיות על ידי המדינה או על ידי הבעלים של הזכויות. לא מדובר בצילום שנעשה בקטע היציאה שבו אמורים להימצא מבנים של המבקשת. 

למעלה מן הצורך, להלן בקצרה נימוקים נוספים מדוע דין הבקשה להידחות:

1.המבקשים טוענים כי אין מחלוקת כי התמונה צולמה על יד המבקש. אולם טענה זו נתונה במחלוקת. הדבר היחיד המוסכם הוא שהתמונה צולמה במסלול לאורך הירדן שהנופשים השטים מנקודת היציאה של המבקשת עושים בו שימוש. עובדה זו, כשלעצמה, איננה מקנה זכות יוצרים. המדובר בשטח ציבורי. 

2.צודק ב"כ המשיבה כי בכתב התביעה לא טענו המבקשים לסעד של צו מניעה קבוע על סמך הטענה של הפרת זכות יוצרים. התביעה הינה לסעד כספי. כידוע, לא ניתן לבקש במסגרת סעד זמני סעד שאיננו חלק מהסעדים המבוקשים בכתב התביעה. 

3. אכן הוכח בפני כי התמונה נשוא המחלוקת הופצה על ידי המשיבה עוד בחודש אוגוסט 2010, דהיינו חודשים רבים לפני הגשת הבקשה, עת צומצם שיתוף הפעולה המסחרי בין המבקשים למשיבה, בעוד שבעבר היה שיתוף פעולה להפניית לקוחות פרטיים זה אל זה, וכן להפניית לקוחות קבוצתיים, צומצם שיתוף הפעולה ללקוחות קבוצתיים בלבד. שיתוף פעולה זה לגבי לקוחות קבוצתיים נמשך עד היום. השיהוי הרב בהגשת הבקשה הינו סיבה נוספת לדחיית הבקשה . 

האם יכולות להיות למבקשים זכות יוצרים על התמונה?

כאמור, מדובר בתמונה המתעדת את המצהירה – ליאת אלימי, יחד עם בעלה וילדיה הקטינים עושים "שייט קיאקים". המצהירה משמשת כעוזרת מנכ"ל של המשיבה. על פי התצהיר, במהלך קיץ 2009 בילתה עם משפחתה בילוי פרטי שכלל שייט קיאקים. בסוף המסלול פנתה לדוכן בו פורסמו תמונות של נופשים שעשו שייט, זיהתה את תמותנה ורכשה את התמונה. היא נתנה הסכמתה להעמיד את התמונה לרשות המשיבה על מנת שתעשה בה שימוש פרסומי. 

ב"כ המבקשים תולה את יהבו על הטענה שהמצהירה מטעם המשיבה לא הזמינה מראש את התמונה, ועל כן, לא חל עליה האמור בסעיף 35 לחוק זכויות יוצרים המקנה לה במקרה של צילום משפחתי שנעשה לפי הזמנה, את הבעלות הראשונה על זכות היוצרים. 

אלא שטענה זו היא כחרב פיפיות בידיהם של המבקשים. 

חוק הגנת הפרטיות קובע בסעיף 6(3) : "פגיעה בפרטיות מה היא… שימוש בשם אדם, בכינויו בתמונתו לשם רווח". 

על פניו, לכאורה, מדובר בפגיעה בפרטיות שהמבקשת 1 נתנה לה יד. על אחת כמה וכמה אמורים הדברים כאשר התמונה כוללת צילום של קטינים. הצילום נעשה לשם הפקת רווח וצילום זה פורסם על לוח התצלומים אצל המבקשת 1 הפתוח לעיני כל עובר ושב ובכך יש פגיעה נוספת בפרטיות של המצהירה. 

לא ניתן לרכוש זכויות יוצרים תוך כדי פגיעה בפרטיות ובחוק הגנת הפרטיות. 

סעיף 11 לחוק זכויות יוצרים קובע "זכות יוצרים מה היא: הזכות הבלעדית לעשות ביצירה או בחלק מהותי ממנה, פעולה אחת או יותר, כמפורט להלן בהתאם לסוג היצירה". 

נראה שלפי הגדרת הסעיף ובהתחשב בפגיעה בפרטיות, לא יכלו המבקשים בכל מקרה "לעשות ביצירה לפי זכות בלעדית" אחת מהפעולות המפורטות בסעיף 11, שכן המבקשים לא יכלו לפרסם את התמונה, לא יכלו לשדרה, לא יכלו להעמידה לרשות הציבור, ולא לעשות בה שום אחת מהפעולות המפורטות בסעיף 11. 

סיכומו של דבר, לא השתכנעתי שמדובר במקרה של הטעיה, לא שוכנעתי שלמבקשים יש זכויות יוצרים על התמונה נשוא הבקשה ושזכות זו הופרה. המדובר בתחרות עסקית גרידא וטוב היו עושים המבקשים לו היו מתמקדים בפוטנציאל העסקי שלהם ובתחרות הוגנת מול המשיבה ויתר המתחרים. 

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה. 

המבקשים, ביחד ולחוד, ישלמו למשיבה הוצאות בסך 2,500 ש"ח בגין הליך זה, ללא קשר לתוצאה הסופית. 

ניתנה היום, ד' תשרי תשע"ב, 02 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.

יוסף בן-חמו, שופטרשם בית המשפט המחוזי - נצרת

יוסף בן-חמו, שופטרשם בית המשפט המחוזי - נצרת


Creative Technology by inManage  |  בניית אתרים   |   פרנקל - משרד עורכי דין, רחוב מגל 36 סביון מיקוד: 5652836 טל: 0737-99-7797 פקס: 0737-99-7794   |   קישורים   |   תנאי שימוש