דיני אינטרנט - פורטל ישראלי למשפט ואינטרנט
ת"ק 49880-02-11 בר יוסף נ' בוזו
18.10.2011
בית משפט לתביעות קטנות צפת בתאריך: 03/10/2011



ת"ק 49880-02-11
בפני:  1. כב' השופט/ת אינעאם דחלה-שרקאוי
תובע ת:  1. נטע בר יוסף
 - נגד -  
נתבע ת:  1. ריטה בוזו

פסק דין
פתח דבר

בפניי תביעה כספית שהוגשה בבית המשפט לתביעות קטנות, במסגרתה ביקשה גב' נטע בר יוסף (להלן:"התובעת"), לחייב את הגב' בוזו ריטה (להלן:"הנתבעת") בסך של 4,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט והוצאות לדוגמא, בסך כולל של 5,500 ₪. 

לטענת התובעת, בתאריך 13.07.10 הזמינה מהנתבעת חופשה בצימר, לה ולבני משפחתה, וזאת לתקופה שבין התאריכים 05.08.10 עד 07.08.10 (להלן:"החופשה"). הוסיפה התובעת וטענה כי, את ההזמנה ביצעה לאחר עיון באתרי אינטרנט בהם הוצג הצימר, כאשר עלות החופשה עמדה ע"ס של 4,000 ₪. 

עוד טענה התובעת כי, עם הגיעה לצימר בתאריך 05.08.10, נוכחה לגלות כי הינו ממוקם בקומה שלישית, ללא מעלית, עובדה שלא צוינה בפניה על ידי הנתבעת, על שאף שיום קודם הגעתה, מסרה לאחרונה כי הינה מגיעה עם אמה חולת הסרטן. 

המשיכה התובעת וטענה כי, לאחר נסיעה ארוכה, ולאור מצבה הבריאותי של אמה, לא נותרה למשפחה ברירה, והם מימשו את השהיה בצימר. עוד טענה התובעת, כי בימי החופשה, היתה האם "סגורה" בצימר, מלבד ירידה ועליה הכרחיים מעת לעת. בכך, לא מימשה את כוונת הנופש, הלא היא לאחד את האם/הסבתא עם נכדיה. 

לטענת התובעת, לאחר סיום החופשה, הופנתה אמה לחדר המיון עקב החמרה במצבה הרפואי. 

התובעת ציינה, כי פניותיה לנתבעת בבקשה להחזר כספי של עלות החופשה, לאור עוגמת הנפש שנגרמה להם כתוצאה ממיקום הצימר, ובכדי לאפשר הזמנת נופש אחר למימוש המפגש של הסבתא עם נכדיה, עלו בתוהו. 

התובעת מבקשת לחייב את הנתבעת בהשבת עלות החופשה בסך של 4,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט, והוצאות לדוגמא, הכל ע"ס של 5,500 ₪. 

מנגד, לטענת הנתבעת, התובעת הזמינה שני חדרים לשתי לילות, עבור 8 אנשים, בסך כולל של 4,000 ₪, כפי שנרשם בטופס ההזמנה שנשלח אליה. 

הוסיפה הנתבעת וטענה כי, בניגוד לטענת התובעת, יחידות האירוח נמצאות בקומה הראשונה, דבר שלא מצדיק הימצאות מעלית.

עוד טענה הנתבעת כי, לאחר סיום החופשה, ובטרם עזבו את הצימר בתאריך 07.08.10, התלוננו אחיה ואחותה של התובעת בפניה (ההדגשה שלי-א.ד.ש), בדבר מיקום הצימר. בתגובה נאמר להם כי, במידה ועניין זה הועלה עם תחילת החופשה, הייתה הנתבעת מעבירה את התובעת ובני משפחתה, למקום חלופי. 

הנתבעת ציינה, כי בתום החופשה היא הופנתה לחדרה של האם, אשר הודתה לה על האירוח, ושילמה לה תמורת החופשה הסך המוסכם של 4,000 ₪. 

התובעת הגישה כתב תשובה לכתב ההגנה, בו חזרה על טיעוניה שבכתב התביעה. 

דיון 

בדיון שהתקיים בפניי חזרו הצדדים על טענותיהם. 

ראשית, אציין כי מעיון בתמליל השיחה שצורף לכתב התביעה, עולה מדברי הנתבעת שלא נסתרו בפניי, כי הצימר אינו צמוד קרקע, כפי שניסתה הנתבעת לטעון בכתב ההגנה, אלא בקומה השנייה. כמו כן, מהתמונות אותן צירפה הנתבעת לכתב ההגנה, לא ניתן ללמוד אם מדובר בצימר צמוד קרקע, אם לאו.

אוסיף כי, אין חולק, שלכל הפחות, הנתבעת ידעה על מחלת האמא יום לפני תחילת החופשה. 

השאלה הניצבת בפניי היא באם, לאור הטיעונים והנתונים שהובאו על ידי הצדדים, יש מקום לחיוב הנתבעת בהחזר עלות החופשה? אקדים אחרית לראשית ואציין, כי התשובה לכך הינה שלילית, ועל כך אפרט להלן. 

איני סבורה כי היה על הנתבעת, עת ידעה יום קודם החופשה על מחלת האמא, להעלות מיוזמתה עניין הימצאות המדרגות. לא הוכח בפניי כי התובעת ציינה בפני הנתבעת, כי מחמת מצבה הרפואי של האם, אין באפשרותה להעלות במדרגות, ו/או שהינה מרותקת לכסא גלגלים למשל, אלא הסתפקה ביידועה כי אמה הינה חולה. במצב דברים זה, איני רואה כל פגם ו/או פסול בהתנהגות הנתבעת, ואיני מוצאת להטיל עליה כל אחריות בשל כך. 

בעניין זה אוסיף ואומר כי, איני מקבלת את טענת התובעת, שעניין הימצאות הצימר בקומה שנייה או שלישית הוסתר ממנה על ידי הנתבעת. הייתי מקבלת טיעון זה באם הנתבעת היתה נשאלת מפורשות על עניין הקומות, והיתה מסתירה בפועל עובדה זו. לעניות דעתי, אין בהפנייה לחומר הפרסומי שהוגש עם כתב התביעה, כדי להצביע על "הסתרה מכוונת" לכאורה של מיקומו של הצימר.

מעבר לכך, סבורני כי, באם מצבה של האם הינו כה חמור שלא מאפשר לה לעלות במדרגות, היה על התובעת להעלות עניין זה במפורש בפני הנתבעת, ובהתאם, לכלכל את צעדיה. 

בנוסף לאמור, באם לא היתה כל אפשרות של האם להתארח בצימר נשוא התביעה, מחמת מצבה הרפואי, היה על התובעת להעלות את העניין מייד עם הגעת המשפחה למקום, ולא לחכות ולהעלותו רק בסיום ימי החופש, ו/או לאחר חזרתה לביתה, כאשר בתקופה זו המשפחה התארחה במקום, והשתמשה במתקניו.

איני מקבלת את הטיעון כי רק מחוסר ברירה, ובשל הנסיעה הארוכה עד להגעה לצימר, נשארה התובעת ובני משפחתה לשהות במקום. הייתי מצפה מהתובעת, הטוענת כי התנאים בצימר לא אפשרו לסבתא לשהות עם נכדיה, כתוצאה מהסתגרותה בחדר בגלל הקושי לרדת במדרגות, להעלות את העניין מייד עם היוודע תנאיו הפיסיים הנטענים של המקום.

מעבר לאמור אציין, כי לא הוכח בפניי, כי האשפוז לאחר ימי החופשה, נבע מהשהות בצימר, וכתוצאה מהשימוש לכאורה במדרגות, כאשר המסמך הרפואי שצורף לכתב התביעה מתאר מצב רפואי כללי של האמא, הסובלת מחולשה בשרירים, ללא כל התייחסות ספציפית למאמץ מיותר בעליה/ירידה במדרגות. 

אף בחקירתה בפניי אישרה התובעת כי באחד הערבים שהתה האם עם המשפחה, דבר המייתר את הטענה כי האחרונה נשארה כל תקופת החופשה סגורה בחדרה, וזאת בסתירה ובניגוד לאמור בסעיף " י " לכתב התביעה. 

מבלי לגרוע מהאמור לעיל, לא אתייחס בהחלטתי זו לטענות של מי מהצדדים בדבר הוצאת לשון הרע. ככל שיש לצדדים טענות אחד כלפי משנהו בעניין זה, מוקנית להם הזכות לממש את זכויותיהם על פי דין. 

סוף דבר

לאור האמור לעיל, ומשלא מצאתי מקום להטלת כל אחריות על הנתבעת, הנני מורה על דחיית התביעה. 

בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות. 

המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, ה' תשרי תשע"ב, 3 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.

Creative Technology by inManage  |  בניית אתרים   |   פרנקל - משרד עורכי דין, רחוב מגל 36 סביון מיקוד: 5652836 טל: 0737-99-7797 פקס: 0737-99-7794   |   קישורים   |   תנאי שימוש