דיני אינטרנט - פורטל ישראלי למשפט ואינטרנט
תביעת לשון הרע ותביעה שכנגד התקבלו חלקית
16.12.2011
לשון הרע היא הטענה המרכזית בשלושת התביעות: ת"א 6034/07, ת"א 2782/08, ת"א 2873/08 אשר הוגשו ואוחדו על ידי הסתדרות המורים לישראל ומר יוסף וסרמן, מזכ"ל הסתדרות המורים וכן שני בעלי תפקידים נוספים כנגד הגב' ענת שניידר. לטענתם פרסומים שונים שנעשו על ידי הנתבעת באתר אינטרנט אותו היא מנהלת הם עוולה של לשון הרע. 

בד בבד,שניידר מייחסת לוסרמן, בתביעה נגדית, אמרות אשר נאמרו במסגרת הדיון בועדת החינוך של הכנסת, פרסום במסגרת עימות רדיופוני ותגובה שפורסמה במסגרת כתבה עיתונאית. שני האחרונים, מהווים אף הם פרסום בהיותם פומביים.

בית המשפט הבהיר כי יש לבדוק האם המסמך מהווה "פרסום", האם זהו פרסום "לשון הרע" ולבסוף האם הוא פרסום "מותר", האם הפרסום הינו אמת ויש בו עניין ציבורי והאם עומדות לנתבע ההגנות הקבועות בחוק.

נקבע כי מה שנכתב באתרה של שניידר מהווה "פרסום" לכל דבר ועניין כמשמעותו של מונח זה בהוראות החוק 

נקבע כי בסייג אחד, מהווים הפרסומים נשוא כתב התביעה הבעת עמדה ביקורתית לגיטימית של הנתבעת שאין בה כדי הוצאת לשון הרע.

הסייג היחיד הנוגע לשני חלקיו של הפרסום ע"י שניידר צריך שיתייחס לשאלת הגורם אשר נשא בעלותן  של אותן חופשות ( בכפר בלום כמו בטורקיה) והמשמעות הנובעת מן השימוש בכספים, ככל שהיה כזה.

מן הפרסום עולה במפורש כי לשיטתה של  הנתבעת, שתי הנסיעות שנמנו לעיל, נעשו על חשבון חברי הסתדרות המורים.

אמרותיו של וסרמן במסגרת העימות הרדיופוני, כך נפסק, אכן מגיעות כדי "לשון הרע" באופן ברור. מן הפרסום הנטען עולה הטענה על פיה התובעת עובדת 14 שעות בלבד אך מקבלת שכר לפי חישוב של 140% משרה. המשמעות המעשית על פי האמרה הינה כי התובעת שכנגד מקבלת שכר שלא כדין וגוזלת למעשה את כספי הציבור.

נשאר לבדוק האם הגנה בשל כך שדברי הפרסום היו אמת, לפי שניידר ווסרמן, הינה הגנה קבילה בתביעות אלו.

משהוכח כי שהות התובע ואחרים מומנה ברובה המכריע מכספי חברי הסתדרות המורים וכי באותה תקופה אכן התנהלו דיונים הנוגעים להסכם "אופק חדש", יש לקבוע כי פרסומה של התובעת, פרסום אמת הוא, ככל שהוא מתייחס להיבטים המהותיים שבו.

באשר לנסיעתו של וסרמן לטורקיה  התשובה שונה. שניידר לא הוכיחה, אף לא בקירוב, כי יש אמת בפרסום בכל הנוגע לגורם אשר מימן את אותה נסיעה.

וסרמן בהקשר לטענות כלפיו טען כי אכן הוכח ששניידר מלמדת ,פרונטאלית 14 שעות שבועיות.
עם זאת, אותה אבחנה בין שעות פרונטאליות לשעות עבודה אחרות, אינה נלמדת, אף לא ברמז,  מן הפרסום ועל כן הגנה זו לא התקבלה.

שניידר אף טענה לתום לב במקרה של הפרסומים על הנסיעה לתורכיה אך הובהר כי במקום בו לא הוכח כי סוגייה זו כלל נבדקה על ידה אין שניידר יכולה לחסות תחת הגנת תום הלב. טענתה בסיכומיה על פיה עמדה לה חובה מוסרית לפרסם את הפירסום, אינה יכולה לעמוד לה במקום שבו הוכח כי לא היה בו אמת והיא לא פעלה באופן סביר על מנת לברר את העובדות קודם פרסומן.

נפסק כי דין התביעה ככל שהיא נוגעת לפרסומה של שניידר בדבר מימון נסיעתו של וסרמן לטורקיה, להתקבל.

כמו כן דין התביעה שכנגד, ככל שהיא נוגעת להתבטאותו של הנתבע שכנגד לפער שבין היקף משרתה של התובעת שכנגד להיקף שעות עבודתה בפועל, להתקבל.

שניידר חויבה לשלם לוסרמן סך של 15,000 ₪ בעוד שהוא חויב לפצות את שניידר בעקבות התביעה שכנגד בסכום של 35,000 ₪.

ניתן ללמוד מפסק דין זה כי בתביעות לשון הרע, אשר נשוא התביעה הינו פרסומים במדיות השונות ובאינטרנט בפרט, יש לעקוב אחר מספר תהליכים: יש לבדוק האם המסמך מהווה "פרסום", האם זהו פרסום "לשון הרע" ולבסוף האם הוא פרסום "מותר", האם הפרסום הינו אמת ויש בו עניין ציבורי והאם עומדות לנתבע ההגנות הקבועות בחוק. רק בשכלול כל הנ"ל ניתן להכריע בתביעות אלו.

Creative Technology by inManage  |  בניית אתרים   |   פרנקל - משרד עורכי דין, רחוב מגל 36 סביון מיקוד: 5652836 טל: 0737-99-7797 פקס: 0737-99-7794   |   קישורים   |   תנאי שימוש