מדינת ישראל
בשא000048/08
בית משפט לתביעות קטנות
ב א י ל ת
בתיק עיקרי: תק 000250/08
12/11/2008
תאריך:
כב' השופט א. יקואל
בפני:
הדקה ה-90 בע"מ
בעניין:
המבקשת
נ ג ד
גולדנקרנץ אביבה
המשיבה
החלטה
לפניי בקשה להעברת הדיון בתיק זה לבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב-יפו, בטענה כי בית משפט זה נעדר סמכות מקומית לדון בתביעה.
המשיבה ובעלה, תושבי העיר אילת, הזמינו נופש בתורכיה באמצעות המבקשת שהינה חברת נסיעות המשווקת חבילות נופש ואשר משרדיה ממוקמים בעיר תל-אביב. התביעה מתמקדת באי שביעות רצונם של המשיבה ובעלה מתנאי הנופש והיא הועמדה על סכום כולל של 3,300 ש"ח .
המבקשת טוענת כי העניין הנדון אינו עונה על אחת מן החלופות כפי שמופיעות בתקנה 2 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) התשל"ז –1976 [להלן: "התקנות"], כך שיש להעביר את הדיון לבית המשפט המוסמך בתל אביב–יפו.
לטענת המבקשת, מקום מושבה הוא בעיר תל-אביב וההתחייבות נשוא התביעה נוצרה טלפונית במקום מושבה זה, שם נתקבלה הצעת המבקשת. עוד מציינת המבקשת כי אין היא מחזיקה בסניף בעיר אילת או בכל ישוב שבתחום שיפוטו של בית משפט זה .
המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי העסקה נשוא התביעה בוצעה באמצעות אתר האינטרנט של המבקשת, דבר המקנה לה אפשרות לתבוע בכל בית משפט וכן כי כל שיחות הטלפון שהתנהלו בינה לבין נציג המבקשת היו לשם בירור בלבד, כשהזמנת הנופש עצמה בוצעה לפי כללי המבקשת באמצעות האינטרנט.
הוראות תקנה 2 לתקנות קובעות כי:
2. תביעה תוגש לבית-המשפט שאזור שיפוטו הוא אחד המקומות המנויים להלן, והוא על אף האמור בכל הסכם שבין בעלי-הדין; ואלה הם:
(1) מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;
(2) מקום יצירת ההתחייבות;
(3) המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;
(4) מקום המסירה של הנכס;
(5) מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים;
(6) בתביעה שכנגד - מקום הגשת התביעה המקורית.
סלע המחלוקת בין הצדדים נסוב סביב השאלה היכן בוצעה הזמנת הנופש, או מהו "מקום יצירת ההתחייבות".
הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה האם הזמנת הנופש בוצעה טלפונית או באמצעות האינטרנט. לא מצאתי די בשלב זה על מנת לקבע ממצא עובדתי בהקשר זה, לכאן או לכאן, אך ממילא לא סברתי כי קיימת חשיבות קריטית בשאלה זו לצורך ההליך דנן.
המדובר במבקשת שהינה סוכנות נסיעות, אשר פועלת באמצעות שירות טלפוני ואתר אינטרנט על מנת לספק את שירותים ללקוחותיה בארץ ובעולם. גם אם אקבל את טענת המבקשת כי מדובר בהזמנה שבוצעה באמצעות הטלפון, אין בטענה זו די הצורך כדי לקבוע כי דווקא משרדה של המבקשת הוא "מקום יצירת ההתחייבות".
המדובר בהסכם בין צדדים המרוחקים זה מזה ואין להוציא מכלל אפשרות מצב בו מרכז השירות הטלפוני של חברה או אתר האינטרנט יופעלו וימוקמו במדינות שמעבר לים. מכאן כי קביעה, לפיה "מקום יצירת ההתחייבות" הינו במשרדי המבקשת דווקא תהא בלתי סבירה. יתרה מכך, חברה המבקשת להגיע ללקוחות בפריסה רחבה ככל האפשר, אינה יכולה להשען על טענת חוסר סמכות מקומית, תוך התבצרות ברצון להתדיין אך ורק בבית משפט ספציפי.
בתי המשפט השמיעו דעות חלוקות לעניין הסמכות המקומית מקום שמדובר בתביעות כנגד ספקי שירותים הפועלים באמצעות משווקים, סוכנויות שונות באינטרנט ואף בטלפון. אולם, דומה כי הדעה הרווחת היא כי נתבע המבקש להגיע ללקוחות בכל רחבי הארץ ולקשור עמם עסקאות, אינו יכול להישמע בטענה כי מקום ההתדיינות צריך להיות במקום מסוים.
דוגמאות מייצגות לאמירות אלו הפזורות ברחבי הפסיקה, מובאות להלן:
"... הנתבעת משקיעה מאמצים לקשור עסקאות טלפוניות עם לקוחות המצויים בכל רחבי הארץ ולאו דווקא עם כאלו אשר יכולים לסור פיזית למשרדיה, כפי שהיה נהוג לפני שנים. נראה לי כי בנסיבות אלו, שעה שמטרת הנתבעת לפרוץ את הגבולות המקומיים, לא ראוי להעלות טענות בדבר חוסר סמכות מקומית... " [ר' בש"א (שלום חיפה) 22199/04 הדקה ה-90 נ' חליווה ואח' (לא פורסם, 02/01/2005 )].
וכן:
"הציפייה הסבירה של צרכן המסתייע בשירותי האינטרנט היא שכשם שהשירות אותו מספקת הנתבעת מגיע עד לביתו, כך גם במקרים של מחלוקת, יתאפשר לו לפעול באופן סביר לפתרונה. קביעה כי עקב מקום מושבה של הנתבעת תהיה, בכל מקרה, סמכות שיפוט לבית המשפט בתל-אביב עשויה למנוע מצרכנים רבים לממש את זכותם היסודית להגיש תביעה, במיוחד מאלו המתגוררים במרחק משמעותי.
מסקנה זו מתחזקת אף יותר כאשר עניינים אלו עשויים להיתפס כ'פעוטים' יחסית ולהיכנס לתחום סמכותו העניינית של בית המשפט לתביעות קטנות. נראה שאין זה סביר לאלץ כל תובע במדינה להגיש את תביעתו נגד הנתבעת בבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב בלבד. קל לתאר מצב בו תובעים יוותרו על זכותם בנסיבות אלה, שלא לדבר על העומס הנוסף שהדבר יטיל על בית המשפט בתל-אביב".
[ר' ת"ק (ירושלים) 4137/05 חקיקיאן אסף נ' הדקה ה-90 (לא פורסם, 10/01/2006 )].
זאת ועוד, החשיבות המיוחדת לעניין הסמכות המקומית הולכת ופוחתת. יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט ד"ר ש' לוין בספרו "תורת הפרוצדורה האזרחית מבוא ועקרונות יסוד", הוצאת תשנ"ט-1999 בע"מ 96 לאמור:
"אין זה נדיר שבעלי הדין מקדישים מרץ וזמן רב לטיעונים בדבר הסמכות המקומית, לעתים לא פחות מאשר לענין הסמכות הפונקציונאלית. זוהי אחת הדוגמאות הבולטות למקרים שבהם עשוי להתבזבז לשוא זמן שיפוטי יקר. במדינה קטנה כמדינתנו, שבה אפשר להגיע בקלות ובמהירות, כמעט מכל מקום לכל מקום, הולכת ופוחתת החשיבות שבנושא זה".
וכן:
"במדינה קטנה כמדינתנו ממילא אין לייחס משמעות מופרזת לשאלה אם תובענה פלונית מוגשת בתחום סמכותו המקומית של בית משפט זה או אחר; ואין עניין זה ראוי, בנסיבות רגילות, לשמש נושא להעלאת טענות טרומיות".
[רע"א 6920/94 יאיר לוי נ' צבי פולג, פ"ד מט(2) 731, ר' גם בש"א 1307/00 "אריה" חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' שריקי מיכאל (לא פורסם, 23/03/2000)]
מכאן, כי המבקשת, המציגה את מרכולתה בפריסה רחבה, במטרה להגדיל היקף עסקיה ולהגיע לקהל רחב ככל הניתן, אינה יכולה להיוותר עיקשת באשר למקום התדיינות ספציפי דווקא.
הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.
התיק העיקרי נקבע לדיון ליום 01.02.2009 בשעה 08:30.
המזכירות תעדכן את הצדדים.
ניתנה היום י"ד בחשון, תשס"ט (12 בנובמבר 2008) בהעדר.
א. יקואל, שופט
המזכירות תמציא העתקים לצדדים.
000048/08בשא336 רונית אסייג
לכל ה"פסיקה" 