שופט בית משפט השלום באילת דחה את בקשתה של חברת הדקה ה-90 במסגרת בש"א 0048/08 להעביר לת"א, מקום מושבה, דיון בתביעה לפיצוי על נופש שהיה, לדעת הלקוחות, ברמה נמוכה. השופט קבע כי חברת אינטרנט, המציגה את מרכולה בפריסה רחבה כדי להגדיל את היקף עסיקה לא יכולה להתעקש על מקום התדיינות ספציפי כאשר היא נתבעת.
הסיפור החל כאשר אביבה גולדנקרנץ ובעלה, תושבי העיר אילת, הזמינו נופש בתורכיה מחברת הנסיעות, המשווקת חבילות נופש ומשרדיה בת"א. הזוג לא היה מרוצה מתנאי הנופש ותבע את החברה ב-3300 ש"ח. החברה טענה כי מקום מושבה בת"א וההתחייבות נוצרה טלפונית במקום מושבה וכי אין היא מחזיקה סניף באילת. החברת ביקשה לפיכך מבית משפט השלום באילת להורות על העברת הדיון לת"א בטענה כי ביה"מש באילת נעדר סמכות מקומית לדון בתביעה.
הלקוחה טענה, מנגד, כי העיסקה בוצעה באמצעות אתר האינטרנט, דבר המקנה לה אפשרות לתבוע בכל בית משפט וכי שיחות הטלפון בין הצדדים התנהלו לשם בירור בלבד. השופט קבע שלא סביר לומר כי "מקום יצירת ההתחייבות" הינו משרדי החברה דווקא וכי חברה המבקשת להגיע ללקוחות בפריסה רחבה אינה יכולה להשען על טענת חוסר סמכות מקומית "תוך התבצרות ברצון להתדיין אך ורק בבית משפט ספציפי".
השופט יקואל פסק, כאמור: "מכאן, כי המבקשת, המציגה את מרכולתה בפריסה רחבה, במטרה להגדיל היקף עסקיה ולהגיע לקהל רחב ככל הניתן, אינה יכולה להיוותר עיקשת באשר למקום התדיינות ספציפי דווקא", ודחה את הבקשה.
לכל ה"חדשות" 