הפסיקה בארץ אימצה את העמדה, כי האינטרנט הוא חסר מקום.
ההלכה כיום בתביעות אינטרנט היא, כי בדרך כלל לכל בית משפט בישראל ישנה סמכות מקומית, כלומר הסמכות הינה כלל מדינתית.
למרות זאת, ישנם מקרים בהם לא יהיה זה צודק ונכון לפעול על פי הלכה זו מסיבות כאלו ואחרות כדוגמת להקשות על הצד השני להביא עדים מטעמו לביהמ"ש ובכך לסכל את טענותיו ואת צדקתו.
לכן, במקרים מסויימים יהיה על בית המשפט לבחון את נוחות הצדדים ומכלול טענותיהם ולבסוף להכריע האם להעביר את מקום הדיון, למרות שבסמכותו לדון בתביעה זו.
בפסק הדין שנייר אורן נגד כהן אלון הוגשה תביעה העוסקת בין היתר בדיני אינטרנט לבית המשפט לתביעות קטנות באילת.
כאמור, לבית משפט זה הסמכות המקומית לדון בתביעה, אך משום שהמודעה רק פורסמה באינטרנט ולמעשה שאר הפרטים הנוגעים לעסקה כגון: מקום מגוריו של הנתבע, מקום יצירת ההתחייבות, מקום מסירת הרכב ומקום התרחשות המחדל שבאי גילוי מצבו של הרכב התרחשו בעיר תל אביב קבע בית המשפט כי יהיה זה נכון לפעול על פי הדין המקובל ולהעביר את מקום הדיון.
וכדברי השופט א. יקואל בהחלטתו: " למרות הפיחות שחל בשאלת הסמכות המקומית, אין לאפשר למצב לפיו כל תביעה בעלת נגיעה זעומה לאינטרנט, תגרור הגשת תביעות בכל בית משפט באשר הוא".
לכל ה"חדשות" 