דיני אינטרנט - פורטל ישראלי למשפט ואינטרנט
גלורי היכל התהילה בע"מ נ' זוהר דרוקמן
01.12.2009

ת"א (תל-אביב-יפו) 15145-07

גלורי היכל התהילה בע"מ
נ ג ד
זוהר דרוקמן
 
בית משפט השלום בתל-אביב-יפו
[18.11.2009]
 
כב' השופטת חנה ינון
 
בשם התובעת - עו"ד ליאור דובדבני
בשם הנתבעת - עו"ד גיא שחק
 
פסק דין
 
1.    זוהי תובענה על הסך של 100,000 ₪ שעניינה דרישה לתשלום פיצוי בגין טענה להוצאת דברי לשון הרע שפורסמה באתרים שונים באינטרנט.
 
רקע עובדתי
2.    התובעת הינה חברה פרטית העוסקת בהוצאה לאור של ספרים בשפה העברית, מאז שנת 2000.
3.    הנתבע הינו תושב ואזרח ישראל, כבן 21, המשמש כמנהל בכיר באתר האינטרנט "ויקיפדיה".
 
(להלן: "האתר").
4.    לטענת התובעת, הוציא הנתבע דיבתה רעה במשך תשעה חודשים, באמצעות פורומים שונים המצויים באתרי אינטרנט, תוך שכתב דברי נאצה, הצביע על עובדות שקריות והאשימה בהאשמות שווא.
5.    מנגד, גורס הנתבע כי לא פירסם אודות התובעת דברי לשון הרע, אלא דבריו נאמרו כתגובה לפנייה בעניין זה ממשתמש אחר בפורום.
כמו כן, כוונתו באמירותיו היתה לגוף אחר בשם הוצאת "שורות" ולא לתובעת.
 
ראיות התובעת
6.    מטעם התובעת העיד מר מרדכי אלון בתצהירו ת/1 כי התובעת פועלת כעסק הוצאה לאור החל משנת 2000, ומוציאה ספרים רבים לאור בשפה העברית.

7.    לדבריו, במשך תשעה חודשים, במועדים שונים, הפיץ הנתבע דברי לשון הרע אודות התובעת במסגרת אתרים ופורומים שונים באינטרנט, תוך שימוש בדברי נאצה, ציון עובדות שיקריות והאשמות שווא, אשר גרמו לאחרונה נזקים רבים ופגיעה קשה במוניטין שלה בקרב קהל לקוחותיה.
8.    ואלו הם הפרסומים הפוגעים המיוחסים לנתבע:
 
" ... גם אתה נפלת קורבן למזימות של גלורי ביכורים (או בשם אחר "שורות")... בהוצאה לאור שכל תכליתה היא לשמש כתרמית ומרמה ללכוד אומנים צעירים... אך אל נא לך להתלהב יתר על המידה מפרסום ספר תחת הוצאה מפוקפקת שכזו, אשר בעזרת סקריפט פשוט "קצרה" כתובות אי מייל מהאתר... מדובר בתרמית שכל תכליתה היא סחיטת הכסף מהיוצרים המסכנים... אני אישית הייתי בין המתריעים הראשיים. צר לי שגם אתה נפלת קורבן להוצאה זו";
" ... אז יש להם פרונט כדי להמשיך ולעבוד על יוצרים תמימים. זו חברה שיש לתבוע בתביעה ייצוגית על בזבוז זמן של כל משתמשי במה חדשה בשלושת השנים האחרונות";
 
" ... באתר החברה הם לא התביישו להגיד שאהוד מנור היה אמור להלחין אחד מהשירים שהופיעו בספרים אך מותו גדע את הרעיון... אבל התחושה מנקרת בי שיש לשקול לארגן מחאה חברתית נגד המנוולים. הם ישתמשו בערך כדי להגדיל את המיתוס שהם יוצרים לעצמם ולאגור עוד קורבנות...";
" ... אך מדובר בתרמית... מדובר במסחטת כסף וצר לי שאינך רואה זאת"...;
" אין לי מושג מה בין "הוצא מהקשרו" וספרי ההונאה, ומניסיוני- מדובר בהונאה, שיוצאים תחת השם "גלורי". בשבוע הספר בשנה שעברה ביקרתי בגני יהושע וראיתי דוכן של גלורי, שם אכן היה את "הוצא מהקשרו", אבל לא היה ולו ספר אחד של יוצרים צעירים מ"במה חדשה" (פרוייקט ההונאה שלהם היה פעיל באותה התקופה). מכאן אני מסיק אחת משתי מסקנות:
1.    "גלורי" של "הוצא מהקשרו" איננה חברת ספרי ההונאה שאחד מגלגולי שמה (שבעבר כלל גם את "שורות" היה "גלגל ביכורים", אולם כדי להבדיל ולהונות בד בבד.
2.    מדובר באותה הוצאה, אך מנהליה אפילו טורחים להציג את הספרים של האומנים אותם הונו לשלם סכומים לא קטנים עבור מספר מצומצם של דפים בספרים שלהם (שגם מעולם לא ראיתי בחנויות ספרים).
על כן- הונאה, הונאה, הונאה".
(ראה: תדפיס שיחות הנתבע מאתר "ויקיפדיה"- נספח ד' לת/1).       
9.    התובעת פנתה לנתבע בעניין באמצעות כתובת הדואר האלקטרוני שלו, כפי שזו פורסמה באתר האינטרנט "במה חדשה", אולם הנתבע בחר להתעלם מפנייתה ולהמשיך בפעילותו.
10. על כן, ביררה התובעת את מענו ואת מספר הטלפון של הנתבע, והוא אישית שוחח עימו ושאל אותו מדוע הוא מפרסם דברים אלו ודרש את הסרתם לאלתר, אולם הפרסומים לא הוסרו.
11. אשר על כן, ביום 11.12.06 פנתה התובעת אל הנתבע, באמצעות בא כוחה, במכתב התראה בו התריעה בפניו כי עליו לחדול ממעשיו ומפרסומיו, וכי יפעל למזעור הנזקים שגרם לה, באמצעות פרסום מודעת התנצלות באתר.
(ראה: נספח א' לת/1).

12. ביום 17.1.07 השיב הנתבע למכתב התובעת, באמצעות בא כוחו, בו הכחיש את כל ההאשמות כנגדו וטען כי הדברים שנכתבו מופנים להוצאה לאור בשם "גלורי ביכורים" ולא לתובעת.
(ראה: נספח ב' לת/1).
13. אשר על כן, הגישה התובעת את התביעה דנן אשר בעקבותיה נאות הנתבע להסיר את הפרסומים הפוגעים מהאינטרנט.
14. כן הוסיף, כי טענת הנתבע לפיה התכוון בדבריו להוצאה לאור אחרת ולא אל התובעת אינה נכונה שכן ביום 1.2.04, במסגרת דיון באתר "במה חדשה" אשר עסק בהבדלים בין הוצאת "שורות" לבין הוצאת "גלורי ביכורים", הגיב הנתבע ושיבח את ההשוואה בין ההוצאות השונות, ומתגובתו ניתן ללמוד כי הבין כי מדובר בשני גופים שונים.
(ראה: נספח ד' לת/1).
15. כן העיד כי התובעת לא רימתה או סחטה יוצרים צעירים, כטענת הנתבע, אלא איפכא מסתברא - סדרת "גלורי ביכורים" גרמה לתובעת הפסדים רבים שכן מדובר היה בהשקעה כספית גבוהה אשר גרמה לה לחוסר יכולת לכסות את עלויות הוצאות הספרים, ולפיכך, נאלצה התובעת להוציא כספים אלו מכיסה.
16. באשר לטענת הנתבע כי התובעת פירסמה באתרה הבטחה להלחין את אחד משיריו של אהוד מנור ז"ל, הרי שאתר התובעת עלה לאוויר רק ביום 7.12.06, קרי, כחמישה חודשים לאחר הפרסומים שהיו, לכאורה, באתר, כטענת הנתבע.
17. זאת ועוד, הנתבע טוען כי התובעת קשורה לפרוייקט "במה חדשה" מיום הקמתו, אך בפועל היתה קשורה לו לפני למעלה משלוש שנים, לתקופה של מספר חודשים בלבד.
18. במסגרת פרוייקט "במה חדשה", התקשרה התובעת עם ארבעה יוצרים צעירים אשר הוציאו לאור את ספריהם, תחת סדרה בשם "גלורי ביכורים", וזאת לשביעות רצונם המלאה. הספרים זכו ליחסי ציבור טובים, שווקו ונמכרו ברשתות הספרים הגדולות בישראל, וזכו להערכה ולשבחים רבים.
19. עוד, הדגיש, כי בין התובעת לנתבע אין כל קשר עסקי, הם לא מוכרים אחד למשנהו, ועל כן, לא ברורות טענותיו כי מוסר הוא הדברים "מניסיונו האישי".
20.  לדבריו, הנתבע פעל מתוך כוונה לפגוע במשלח ידה של התובעת ולגרום ליוצרים צעירים, אשר קוראים את דבריו, וייתכן כי שלחו כתבי יד לפרסום או התכוונו לשלוח, לחזור בהם ולנתק את קשריהם עם התובעת.
21. כך, הסופר מר דוד אלמו זנינו, החליט לנתק את קשריו עם התובעת לאור פרסומי הנתבע שכן, לטעמו, הושפל בפומבי בשל העובדה שספרו ראה אור באמצעותה.
 
ראיות הנתבע
22. הנתבע העיד בתצהירו נ/6 כי בזמנים הרלוונטיים לתביעה, בשנת 2004, היה בן 20.5 שנים, חייל בשירות סדיר.
23. בין השנים 2001-2004 נהג לכתוב תגובותיו באתר האינטרנט "במה חדשה", פירסם את יצירותיו האישיות, ובשנת 2004 מונה לשמש כעורך באתר. משנת 2004 ואילך, המשיך להתעדכן באופן שוטף במתפרסם באתר, לרבות קריאת הדיונים הנערכים בו והשתתפות במפגשי יוצרים, והחל משנת 2006 משמש הוא כעורך באתר "ויקיפדיה בעברית".
24. במהלך פעילותו באתר, נתקל הוא בסיפורים ממשתמשים אחרים באתר, אודות הוצאת "שורות", הוצאת "ברקאי" וכן אודות הוצאת "גלורי ביכורים", היא התובעת, המזהירים את הקוראים מלהצטרף לאותן הוצאות עקב העדר אמינותן.
(ראה: פרסומים באתר "במה חדשה"- נספחים ב'- ד' לנ/6).

25. כן צירף הודעה שנכתבה על ידי עורך באתר בשם מר "אורי טל" אשר תיאר כי קיבל הודעת דואר אלקטרוני מן התובעת המציעה לו לפרסם את ספרו דרכה תמורת סכום זעיר, וכי, לדידו, חברות שנוהגות כך הינן "חאפריות" ויש להתרחק מהן ולא להתקשר עימן שכן הן ינצלו את היוצר.
(ראה: נספח ה' לנ/6).
26. לעדותו, על התובעת לפנות לבעלים של האתר כדי לקבל את אישורו לפנות למשתמשים באמצעות כתובת הדואר האלקטרוני המוצגת באתר, ולהציע להם לשכור את שירותיה, ובכך פעלה התובעת שלא כדין.
27. כמו כן, כעורך באתר, תפקידו הוא להזהיר משתמשים באתר מרמאים המנסים לגזול את כספם, במיוחד לאור העובדה כי מרבית המשתמשים באתר הינם קטינים.
28. בחודש יולי 2006, השתתף בדיון באתר "ויקיפדיה" באשר להסרת הערך "דוד אלמוזנינו", הסופר, בטענה כי אין לו כל חשיבות אנציקלופדית. כתגובה, השיב מר אלמוזנינו כי פירסם ספר באמצעות התובעת, ואז הבין כי למעשה מדובר בהוצאה אחרת מזו שחשב, וכי הוצאת "שורות" והוצאת התובעת לא חד הן.
29. לדבריו, התבלבל בין הוצאת התובעת לבין הוצאת "שורות", וכך ייחס לתובעת מעשים שנעשו על ידי הוצאת "שורות", בין היתר, לעניין פרסומה באשר לאהוד מנור ז"ל.
30. כן, העיד, כי היה משוכנע כי מדובר בהוצאה לאור הפועלת שלא כדין וזאת לאור הדברים שנכתבו אודותיה באתר על ידי שאר המשתמשים.
31. יתרה מזאת, הודה כי בחודש יולי 2006, כאשר כתב את הדברים באתר, הוצאת "גלורי ביכורים" כבר לא היתה קיימת, ועל כן, לא היתה, למעשה, סיבה לחיפוש מידע אודותיה.
32. לעדותו, הפנייה הראשונה אליו היתה בשיחה טלפונית שבוצעה על ידי אדם שהזדהה כאחד מבעלי התובעת, בה ציין כי כתב אודות התובעת באתר ויקיפדיה וכי בכוונתו לשלוח לו מכתב מבא כוחו. כמו כן, לא קיבל פנייה באמצעות הדואר האלקטרוני באתר "במה חדשה" שכן, לטענתו, כתובת זו אינה מעודכנת.
33. כאשר קיבל את מכתב בא כוח התובעת, בו נדרש הוא להסיר את הפרסומים ולפרסם התנצלות באתר, נאלץ הוא להסיר את הפרסומים ולשכור שירותיו של עורך דין על מנת להתגונן כנגד תביעה זו.
34. עוד העיד מטעם הנתבע מר אורי טל, בתצהירו נ/7 כי שימש כעורך באתר האינטרנט, וכי האתר זכה לפופולאריות רבה בקרב יוצרים צעירים.
35. לעדותו, נתקל בתופעה לפיה הוצאות לאור שונות ניצלו את העובדה כי באתר היה ריכוז גבוה של יוצרים צעירים על מנת לנסות לשכנע אותם לשלם להן כסף בתמורה להוצאה לאור של ספריהם. הוצאות אלו, נהגו לשלוח הודעת דואר אלקטרוני סדרתית לכל היוצרים באתר, באמצעות כתובת הדואר האלקטרוני המופיעה בו.
36. כן תיאר כי הוצאת "שורות" לא עמדה בהבטחותיה, ופורסם באמצעותה ספר אשר הפצתו היתה כושלת, וכי יוצרים רבים שילמו כספים אך לא קיבלו תמורה עבורם. על כן, ביקש כעורך באתר להזהיר את המשתמשים מפני הוצאות לאור המציעות פרסום ספר תמורת תשלום.
37. לדבריו, התרעם הוא כנגד אותן הוצאות לאור, וכמוהו גם הגב' קרן טובול, עורכת נוספת באתר, ועל כן, כתב הוא ביקורת כנגד התובעת.
38. כן הוסיף כי התובעת דרשה מהיוצר סך של 12,000 ₪ עבור הוצאת ספר שירה וכן סך של 17,000 ₪ עבור הוצאת ספר פרוזה, סכומים שהינם מופרזים, לטעמו.
39. כן העיד מר דוד שי בתצהירו נ/8 כי הינו פעיל מרכזי ובולט באתר ויקיפדיה בשפה העברית ומכיר הוא את הנתבע מפעילותו באתר.

40. לגרסתו, הדברים שכתב הנתבע היו במסגרת הצבעת על מחיקת ערך מסוים מאתר הויקיפדיה, ונחשפו לעיני שישה עשר איש בלבד, שהשתתפו בהצבעה. כמו כן, ההצבעה נמשכת כשבוע ימים בלבד, ולאחר מועד זה סביר להניח כי איש לא הגיע לדף ההצבעה, מה גם שדבריו נמחקו מן האתר ולא ניתן לאתרם עוד.
41. עוד העידה הגב' קרן טובול בתצהירה נ/9 כי משמשת היא כעורכת באתר מזה שמונה שנים, ואת הנתבע מכירה היא משם.
42. לעדותה, היא באופן אישי שמעה ממספר יוצרים באתר כי יצרו קשר עם הוצאת "שורות", שילמו לזו כספים, בהתאם לבקשתה, בתמורה להוצאה לאור של יצירתם, ברם, בפועל, לא קיבלו תמורה בעבור כספם.
43. לדבריה, כעורכת באתר הקפידה להתריע בפני יוצרים חדשים אודות איכות ההוצאות לאור וחוסר יכולתן לעמוד בהתחייבויותיהן.
44. בסוף שנת 2005, יזם עו"ד ישי שביט, משתמש באתר, פניה כללית לקהילת האתר בה ביקש להביע את פגיעתו מהוצאת "שורות", אשר שילם לה ממיטב כספו על מנת שתפעל להוצאת ספרו לאור, אך בפועל לא קיבל תמורה לכספו.
45. לאור פרסום זה, הוצף האתר בכחמישים פניות, באמצעות הדואר האלקטרוני, מיוצרים באתר אשר שילמו להוצאת "שורות" ולא קיבלו תמורה לכספם, ועל כן, החליטו לארגן פגישה ביניהם על מנת לשקול צעדיהם.
46. לעדותה, גם היא היתה סבורה כי הוצאת "גלורי ביכורים" הינה שם אחר להוצאת "שורות", וזאת מאחר שהתובעת שלחה פניות זהות בסמיכות זמנים לאלה של הוצאת "שורות".
 
הכרעה
47. בשקלי ראיות הצדדים שבפני, לרבות תצהיריהם, נספחיהם ודבריהם בחקירותיהם הנגדיות, הגעתי לכלל דעה ומסקנה כי דין התביעה להתקבל, כמפורט להלן.
 
מהות הפירסומים
48. לטענת התובעת, הפיץ הנתבע דברי לשון הרע אודותיה באתר "במה חדשה" ובאתר "ויקיפדיה" בפני המשתמשים באתרים אלו, אשר נמנים על קהל היעד של התובעת, פרסומים אשר הינם בבחינת דברי נאצה וקביעת עובדות שקריות, אשר פורטו דלעיל, בסעיף 8 לפסק דין זה.
 
49. עיקר הביטויים הפוגעים בפרסומים נשוא התביעה הינם כדלקמן:
"הוצאה לאור שכל תכליתה היא לשמש כתרמית ומרמה ללכוד אומנים צעירים";
"הוצאה מפוקפקת";
"תרמית שכל תכליתה היא סחיטת הכסף מהיוצרים המסכנים";
"נפלת קורבן להוצאה זו";
"יש לארגן מחאה חברתית נגד המנוולים
... לאגור עוד קורבנות".
"מדובר בתרמית... במסחטת כסף...";
"ספרי הונאה... מניסיוני מדובר בהונאה";
"פרוייקט ההונאה היה פעיל באותה התקופה";
"הספרים של האומנים אותם הונו";

על כן- הונאה, הונאה, הונאה".
מהאמור לעיל, עולה כי הנתבע מייחס לתובעת מעשים פליליים בדבר סחיטה כספית וניצול של יוצרים צעירים, בכך שדרשה מאלה לשלם לה סכומי עתק בתמורה להוצאה לאור של יצירותיהם, כשלמעשה, לא הוציאה את אותן יצירות לאור.
50. סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה- 1965, קובע לשון הרע מהי, כדלקמן:
"1.  לשון הרע מהי
לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול -
(1)  להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם.
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו.
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו.
(4)  לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית."
 
(להלן: "החוק").
51. משמע, יש לבדוק אם המילים המיוחסות לאומרם אכן השפילו, ביישו וביזו את התובעת, כטענתה.
52. לטעמי, יש בביטויים אלו כדי לבזות את התובעת, להשפילה, לביישה ולפגוע במשלח ידה, שכן יוצרים צעירים המבקשים להוציא יצירתם לאור לא יפנו אליה מתוך ידיעה כי נוהגת היא, כביכול, לרמותם וכי הללו לא יקבלו תמורה כלשהי עבור כספם.
 
53. איני מקבלת את גרסת הנתבע כי הפרסום לא נעשה אודות התובעת, אלא טעה וסבר כי הוצאת "שורות" והוצאת "גלורי ביכורים" חד הן, שכן, התרשמתי, כי הנתבע לא בדק את העניין לעומקו ולא בחן את אמיתות אותו מידע, אלא בחר להסתמך על תלונות המשתמשים באתר ועל שמועות גרידא בלבד.
54. לדידי, היה על הנתבע, למצער, כעורך באתר, לאמת את המידע אותו קיבל, אך בחר, מטעמיו שלו, שלא לעשות כן. הנתבע אף הגדיל לעשות וכתב באתר כי הדברים נודעו לו "מניסיונו האישי", דבר אשר לא הוכח בפני, אלא נהפוך הוא, הנתבע הודה כי לא היתה לו כל היכרות אישית עם התובעת או מידע קונקרטי אודות אי עמידה בהתחייבותיה כלפי אותם יוצרים.
(ראה: פרטיכל בעמוד 17 שורות 3-5).
55. יתרה מזאת, גם כאשר הבין הנתבע כי שגה בסברו כי הוצאת "שורות" והוצאת התובעת חד הן, ונתבקש לחדול ממעשיו ולמחוק את פרסומיו המוטעים ולפרסם במקומם התנצלות, מיאן לעשות כן, ללא כל נימוק מוצדק נוכח נסיבות העניין וטיב הפרסומים הפוגעים.
56. על כן, ניתן לקבוע כי המדובר בלשון הרע על פי מובנה בסעיף 1 לחוק בעיני "האדם הסביר" ועל פי "המבחן האובייקטיבי" הקבוע בפסיקה, על פיו יש לפרש הדברים כפי מובנם האובייקטיבי בעיניו של זה.
57. לעניין הפרשנות המסורה לבית המשפט לעניין מובנם של פרסומים להם מיוחסת לשון הרע, נקבע בע"א 89/04, ד"ר יולי נודלמן נ' נתן שרנסקי, [פורסם בנבו], כדלקמן:

"אמירות מהוות לשון הרע כאשר קיימת אפשרות אובייקטיבית כי פרסומן עלול להביא להשפלתו של אדם, או לעשותו מטרה לשנאה, בוז או לעג מצד הבריות. משמעות האמירות נלמדת מתוכן, והן מתפרשות על פי מובנן הרגיל והטבעי בהתאם לאמות מידה אובייקטיביות. אמת המידה לבחינת האמירה כלשון הרע אינה תלויה בכוונת המפרסם, או באופן בו הובן הפרסום על ידי הנפגע."
 
וכן ראה: ת"א (ירושלים) 2412/00 עמותת במות - מרכז ללימודי תרבות וחברה נ' מרדכי גילת, [פורסם בנבו], כדלקמן:
 
"ניתוח פועלו של ביטוי במסגרת עוולת לשון הרע נעשה בארבעה שלבים: בשלב הראשון, יש לקבוע את משמעותו של הביטוי על ידי פירוש הביטוי על פי מובנן הטבעי והרגיל של המילים, בהקשרן הספציפי (ע"א 723/74 הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ, ואח' נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, ואח', פ"ד לא(2) 281, 300). על הפירוש להיעשות באופן אובייקטיבי, לפי אמות המידה המקובלות על האדם הסביר, בהתאם לנסיבות החיצוניות וללשון המשתמעת של המילים ... בשלב זה אין לייחס חשיבות לכוונת המפרסם או לשאלה כיצד הבין הנפגע את המילים, אלא "...המבחן הקובע הוא, מה היא לדעת השופט היושב בדין, המשמעות שקורא סביר היה מייחס למילים"... בשלב השני, יש לבחון, בהתאם לתכלית החוק ולצורך לאזן בין הזכות לשם טוב לבין עקרון חופש הביטוי, האם מדובר בביטוי אשר החוק מטיל חבות בגינו, לפי סעיפים 1 ו-2 לחוק איסור לשון הרע. במקרה בו נתקל בית המשפט בקושי פרשני, עליו להעדיף את הפרשנות לפיה הביטוי אינו מהווה לשון הרע."
עוד ראה בספרו של המלומד אורי שנהר, דיני לשון הרע, תשנ"ז - 1997, כדלקמן:
"כאמור, לפרסום הפוגע יינתן המובן שייוחס לו על ידי "האדם הסביר". עקרון זה מעורר את השאלה, האם "האדם הסביר" הוא האדם הממוצע מתוך כלל הציבור, או שמא יש מקרים שבהם "האדם הסביר" ישקף ציבור מצומצם יותר."
 
הגנת "אמת הפרסום"
58. לטענת הנתבע עומדת לו הגנת סעיף 14 לחוק שכן, לטיעונו, הדברים אשר כתב אודות התובעת דברי אמת הינם.
סעיף 14 לחוק קובע כדלקמן:
"14. הגנת אמת הפרסום
במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש."
59.      על מנת לחסות תחת הגנת הסעיף על הנתבע להוכיח כי הדבר שפורסם הינו אמת וכי היה בפרסום עניין ציבורי.
60. לטענת הנתבע, התובעת השתמשה בכתובות הדואר האלקטרוני של המשתמשים באתר, על מנת לפנות אליהם בהצעה לפרסם את יצירותיהם באמצעותה, ובכך ניצלה את היוצרים והטעתה אותם להאמין כי בחרה היא את יצירתם בקפידה, כשלמעשה, מאות יוצרים קיבלו את אותה הפנייה.
61. מנגד, מודה התובעת כי פנתה לאותם יוצרים באמצעות כתובת הדואר האלקטרוני המצויה בסמוך לשמו של המשתמש, אך לטענתה השימוש בכתובות דואר אלו הינו חוקי ואין כל איסור על כך.
62. בעניין זה, אמינה עלי גרסת התובעת כי הינה הוצאה לאור המבקשת לקדם יוצרים צעירים, ואחת הדרכים שבידה הינה פנייה לקהל היעד באמצעות כתובת הדואר האלקטרוני המפורסמת באתר, כאשר אותו משתמש פירסם אותה בעצמו מתוך כוונה כי יצרו עימו קשר.

63. אותם יוצרים צעירים נוהגים לפרסם באתר האינטרנט את יצירתם ואת העובדה כי הינם יוצרים צעירים, וזאת על מנת שהוצאה לאור, זו או אחרת, תגלה את דבר יצירתם ותפנה אליהם בבקשה לפירסומה.
64.  תימוכין לכך ניתן למצוא אף בגרסת עד ההגנה מר אורי טל בחקירתו הנגדית, כדלקמן:
"ש.     האם זה נכון שלפחות חלק מאותם יוצרים מעוניינים שהוצאות ספרים יפנו אליהם על מנת להוציא לאור את כתביהן?
ת.    כן. "
(ראה: פרטיכל בעמוד 24 שורות 1-3).
65. עולה מהאמור לעיל, כי נכונות פרסומיו אלו לא הוכחה בפני ולא אוששה כדבעי, ועל כן, קובעת אנוכי כי לא עומדת לנתבע הגנת "אמת בפרסום".
 
הגנת "תום הלב"
66. כן טוען הנתבע כי פעל הוא בתום לב ודבריו חוסים תחת הגנת "תום הלב" הגלומה בסעיפים 15(1)- 15(4) לחוק.
 
67.  "15. הגנת תום לב
במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:
(1)  הוא לא ידע ולא היה חייב לדעת על קיום הנפגע, או על הנסיבות שמהן משתמעת לשון הרע או התייחסותה לנפגע כאמור בסעיף 3.
(2)  היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום;
(3)  הפרסום נעשה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הנאשם או הנתבע, של האדם שאליו הופנה הפרסום או של מי שאותו אדם מעונין בו ענין אישי כשר.
(4)  הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד שיפוטי, רשמי או ציבורי, בשירות ציבורי, או בקשר לעניין ציבורי, או על אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה התנהגות".
לשון הרע לא מודעת- הגנת סעיף 15(1)
68. הגנה זו מותנית בקיומו של מצב נפשי מסוים, דהיינו, שהמפרסם לא ידע ולא היה חייב לדעת על קיום הנפגע או על הנסיבות שמהן משתמעת לשון הרע על הנפגע.
69. הלכה היא, כי אם ימצא בית המשפט שמפרסם עשה פרסום בנסיבות הקבועות בסעיף 15(1), עליו להמשיך ולבחון גם את מכלול התנהגותו של המפרסם בנוגע לפרסום. במסגרת בדיקה זו, יושם הדגש על השאלה האם המפרסם נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים כדי להיווכח אם הפרסום אמת אם לאו.
70. דומני, כי התשובה לשאלה זו שלילית היא, שכן, כפי שציינתי לעיל, הנתבע לא טרח לבדוק את אמיתות המידע בטרם פירסומו, והסתמך בפרסומיו על מידע אותו קיבל, לכאורה, ממשתמשים אחרים. משכך, דוחה אנוכי טענתו זו.
פרסום שנעשה עקב חובה לעשות את הפרסום- סעיף 15(2)

71. בעניין הגנה זו, הרי שראשית, על המפרסם להראות שהיתה עליו חובה לעשות פרסום; שנית, יש להצביע על כך שהחובה חלה בנוגע לכל מי שאליו הופנה הפרסום; המרכיב השלישי נוגע לתוכן הפרסום ובמסגרתו יש להוכיח שהחובה אכן חייבה את הנתבע לפרסם את הפרסום המסוים המהווה את עילת ההליך; והדרישה הרביעית היא שהפרסום נעשה בתום לב. העדרו של מרכיב אחד מתוך ארבעת מרכיבים אלה ישלול מהמפרסם את תחולת ההגנה.
72. גם אם אצא מנקודת הנחה כי הנתבע פירסם את דבריו מתוך חובה לעשות כן, וכי כעורך באתר ביקש להתריע בפני המשתמשים שמא יתקשרו עם התובעת, הרי שהפרסום לא נעשה, לגישתי, בתום לב, שכן הנתבע היה מודע לכך כי טענות המשתמשים נוגעות להוצאת "שורות" ולא לתובעת, ובכל זאת, לא חזר בו מן הפרסום ואף לא פירסם כל התנצלות או הבהרה לעניין זה. משכך, אינני מקבלת את טענתו זו.
 
הגנה על "עניין אישי כשר "- סעיף 15(3)
73. עוד טוען הנתבע כי הפרסום נעשה לשם הגנה על עניין אישי כשר שלו, והוא הגנה על המוניטין של מר דוד אלמוזנינו, יוצר אשר נכווה, לדבריו, ממעשי התובעת.
74. לעניין טיעון זה ייאמר כי סעיף 15(3) לא חל על כל אינטרס שלהגנתו נעשה פרסום, אלא רק על אינטרס המוגדר כ"אישי" וכ"כשר". סבורתני כי הדברים אותם פירסם הנתבע לא נאמרו לשם הגנה על אינטרס אישי שלו, אלא, לכאורה, על אינטרס של אדם שלישי, ועל כן, אינו יכול להנות מהגנת סעיף זה.
75. אף בהנחה שתוכן הפרסום היה רלבנטי להגנה על עניין אישי כשר של הנתבע, עדיין היה עליו להוכיח כי הפרסום נעשה בתום לב. סבורתני, כי הפרסום כלל ביטויים עולבים ומשפילים באופן מוקצן ושלא לצורך כלפי התובעת, ולפיכך ניתן לקבוע כי לא פורסמו בתום לב.
על כן, נדחית אף הטענה לעניין זה.
הבעת דעה - סעיף 15(4)
76. עוד טוען הנתבע כי דבריו הינם בגדר הבעת דעה על התנהגותה של התובעת, ולפיכך, חוסות הן תחת הגנת סעיף 15(4) לחוק.
77. הלכה היא, כי החוק אינו עוסק בהבעת דעה בכל נושא ונושא אלא אך ורק בהבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקידים המסויימים המפורטים בסעיף, לאמור, תפקידים ציבוריים, תפקידים שיפוטיים ותפקידים בשירות הציבורי.
לעניין זה ראה: ספרו של מר אורי שנהר, שם, פרק 21, עמ' 322-323 כדלקמן:
"חוק איסור לשון הרע אינו מגן על הבעת דעה בכל נושא ועניין שהוא, גם אם הבעת הדעה נעשתה בתום לב ועל פי הכללים שעוצבו בפסיקה בקשר לדרך פרסומה של הבעת דעה מוגנת. קיימת רשימה של נושאים ועניינים שרק בקשר אליהם תהיה הבעת הדעה מוגנת. רשימת עניינים זו מפורטת בסעיפים 15(4) עד 15(7) לחוק...
סעיף 15(4) מונה שורה ארוכה של נושאים שהבעת הדעה בקשר אליהם עשויה להיות מוגנת. הסעיף מתחלק, למעשה, לשניים. בחלקו הראשון של הסעיף נקבעה הגנה על הבעת דעה בקשר ל"התנהגות הנפגע" בכמה עניינים. בחלק השני קבועה הגנה על הבעת דעה בקשר ל"אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע", אם אלה התגלו בהתנהגותו של הנפגע באותם עניינים שאליהם מתייחס החלק הראשון. יש לציין, כי המחוקק לא קבע הגנה מפורשת על הבעת דעה בקשר לכישורי הנפגע וכשירותו, אם כי ייתכן שפרשנות מרחיבה של "אופיו" של הנפגע, תאפשר ביקורת גם בעניינים אלה.

ההתנהגות שבקשר אליה תהיה הבעת הדעה מוגנת היא התנהגות של הנפגע "בקשר לעניין ציבורי" וכן התנהגותו בשורה של תפקידים ציבוריים המוגדרים בסעיף, והם: תפקיד "שיפוטי", תפקיד "רשמי", תפקיד "ציבורי" ותפקיד "בשירות ציבורי". בתי-המשפט ראו חשיבות מיוחדת לביקורת בנושאים ציבוריים, ולפיכך נראה, כי ביישום הגנה ספציפית זו יתן בית-המשפט לחופש הביטוי משקל רב מכפי שיינתן לו בעניינים אחרים. נראה, כי רשימת התפקידים הציבוריים אינה מוגבלת רק לתפקידים שהנושאים בהם הם עובדי ציבור. במקרה אחד אף נפסק, כי יש להתייחס לאשתו של ראש עיר כאל איש ציבור. עם זאת, לא כל עיסוק הנוגע לציבור יעשה את העוסק בו לנושא בתפקיד רשמי או ציבורי. כך נפסק בפרשה אחת, כי עיסוק בעריכת-דין לא ייחשב כעיסוק בתפקיד רשמי או ציבורי. יש לציין, כי הוראות סעיף 15(4) אינן מגבילות את תחולת ההגנה רק למקרים שבהם הנפגע מכהן בתפקיד הציבורי בעת הפרסום, ולכן ניתן לפרסם ביקורת על אדם בקשר להתנהגותו בתפקיד ציבורי גם לאחר שאותו אדם חדל לכהן באותו תפקיד."
 
(ההדגשה אינה במקור- ח.י.).
78. מדברים אלו עולה כי הגנה זו אינה עומדת לנתבע שכן התובעת אינה בתפקיד שיפוטי ואינה גוף ציבורי, כמשמעותו בסעיף דנן.
79. מכל האמור לעיל עולה כי לא עומדת לנתבע הגנת תום הלב המצויה בסעיף 15 לחוק.
80. כפועל יוצא, מקבלת אנוכי את התביעה ביחס לחלק הארי של הפרסומים נשוא הדיון בדבר ייחוס מעשי תרמית לתובעת שמטרתם "סחיטת" יוצרים צעירים.
 
הנזק
81. באשר לגובה הפיצוי, קובע סעיף 7א.(ב) לחוק כי:
"(ב) במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק.
(ג) במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה, שבו הוכח כי לשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע. רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע, פיצוי שלא יעלה על כפל הסכום כאמור בסעיף קטן (ב), ללא הוכחת נזק. "
82. התובעת לא הוכיחה הפסדים כספיים הנתמכים בתחשיב חשבונאי בעקבות הפרסומים נשוא התביעה וכן לא הוכיחה נזק ממשי לפעילותה כחברה להוצאה לאור. אולם, בית המשפט רשאי להשית על המפרסם פיצוי עד סך של 50,000 ₪, ללא הוכחת נזק, כקבוע בסעיף 7א.(ב) לחוק דלעיל, בהתאם לנסיבות העניין אשר בא בפניו.
83. אשר על כן, קובעת אנוכי, בנסיבות העניין שבפני, כי הנתבע ישלם לתובעת הסך של 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.
כמו כן, ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 7,000 ש"ח בצירוף דמי מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
 
המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.
 
 
ניתן היום 18 נובמבר 2009, בהעדר הצדדים.

Creative Technology by inManage  |  בניית אתרים   |   פרנקל - משרד עורכי דין, רחוב מגל 36 סביון מיקוד: 5652836 טל: 0737-99-7797 פקס: 0737-99-7794   |   קישורים   |   תנאי שימוש