ה"ת (רמלה) 12665-09-09
1. מ. י. / יאחב"ל
נ ג ד
1. חיפוש חיפוש
בית משפט השלום ברמלה
[11.11.2009]
כב' הסגנית נשיא נירה דסקין
החלטה
במסגרת חקירה משטרתית בחשד כי בוצעו במשרדי המשיבים הנמצאים ברח' ברנר 5 ת"א עבירות של ארגון וניהול הימורים ,נתפסו ביום 11/9/09 במשרדי המשיבים מחשבים.
תפיסת המחשבים נעשתה ע"י המבקשת - משטרת ישראל , היאחב"ל מכוח ס' 32 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש ] תשכ"ט -1969 ובבקשה שלפני עותרת המבקשת לצו מכח ס' 32 (ב) סיפא אשר יאפשר לה להמשיך ולהחזיק במחשבים אשר נתפסו.
לטענת נציגי המשטרה טרם הסתיימה עבודת סריקת החומר במחשבים זאת כאשר - אליבא דמבקשת - נושא חומר זה מידע רב המאשש את החשד לפיו בוצעו עבירות של ארגון וניהול הימורים על ידי המשיבים - עבירות לפי סעיף 225 לחוק העונשין (להלן: העבירות ) בלא שחל הסייג של היתר מגוף ממשלתי.
עוד מציינים נציגי המשטרה בבקשתם כי המחשבים היוו חלק מהותי במערך ההפעלה של אתר ההימורים המקוון "לאקי 18" (להלן: "האתר") ודהיינו המחשבים שימשו לצורך ביצוע העבירות ומשום כך יהוו בעת שיוגש כתב אישום ראיה בהליך המשפטי.
אמנם לטענת המשטרה שרת האתר ("הגולם") נמצא בקוסטה ריקה והתוכנה בלונדון אולם הלוגיסטיקה וכוח האדם שהפעילו היה בת"א - וכי מדובר במחלקות עובדים שלמות התומכות באתר ובקיומו ובין היתר מעניקות שירות לקוחות, הסברים על הורדת תוכנת הימורים, שימור לקוחות ומכירה, אישור כרטיסי אשראי וכיוצ"ב וכך גם הבעלים ומנהלי האתר נמצאים בת"א.
לביסוס הטענות מפנה המשטרה בין היתר להודעות החשודים ולחומר שכבר נמצא על גבי המחשבים וכן להחלטה בתיק ב"ש 90861/07 מיכאלי-גארי קרלטון נגד היחידה הארצית לחקירות הונאה (מחוזי ת"א) , החלטה מיום 17/06/07 (להלן: "קרלטון"). לטענתם יש להקיש בדרך של קל וחומר כי מתבסס חשד סביר לעבירות ארגון וניהול הימורים בשל העובדה כי כל הארגון והניהול מתבצע בארץ בלא חשיבות ומשמעות לזהות המהמרים.
בדיון שנערך בפניי הוסיפו נציגי המשטרה לטעון בעניין הבקשה והבהירו בין היתר כי המשטרה זקוקה לזמן נוסף על מנת לפענח את המידע והחומר על גבי המחשבים אך העיקר הוא שהעבירות בוצעו לכאורה על ידי אותם מחשבים ועל כן יש מקום להחזיקם בידי המשטרה.
עוד הם מבקשים להדגיש כי הזיקה לישראל עולה בשל העובדה כי מערכת הכספים מאושרת בישראל, ישנם מהמרים מישראל, התמיכה לאתר בישראל וכי העובדים והמנהלים בישראל.
מנגד המשיבים, באמצעות באי כוחם, מעלים מספר טענות כנגד בקשת המשטרה:
ראשית, לטענתם אין מדובר בעבירה פלילית- בהעדר זיקה עובדתית או משפטית לישראל.
בעניין זה מדגיש ב"כ המשיבים עו"ד גז כי אין מהמרים מישראל שכן הכניסה בתשלום אינה מתאפשרת ממחשבים בעלי IP של ישראל ובנוסף לא מתקבלים כספים בישראל. כמו כן לטענתם אין בעובדה כי ניתן ייעוץ לכאורה בישראל לשחקנים ומהמרים להפוך זאת לעבירה.
ב"כ המשיבים עו"ד נהרי מבקש להוסיף בהקשר זה כי הואיל ובמקרה דנן אין מהמרים מישראל והפעילות העיקרית אינה בישראל - אין זיקה לישראל ועל כן לא התבצעה עבירה.
לדבריו חברת RTG מספקת פלטפורמה למאות בתי קזינו בכל רחבי העולם אליה מתחברים אתרים שמקבלים רישיון ובלבד שהגישה לא תהיה של מהמרים בישראל, שהשרת לא ישב בישראל וכי האדמינסטרציה והתמיכה לא תהיה בישראל.
משיב 1 מציין כי הנו בעל רישיון לחברה הפועלת לדידו באופן חוקי, שכן האתר חסום באופן הרמטי בפני ישראלים שאינם יכולים להפקיד כספים, המשרדים קיימים בקוסטה ריקה ובישראל כשלדבריו המנגנון בישראל מנה 25 עובדים "שעזרו פה ושם עם עניינים טכניים". עוד הוא מדגיש כי הסליקה מתבצעת בחו"ל.
טענה נוספת בפי המשיבים והיא שהמשטרה נוהגת איפה ואיפה במשיבים דכאן - שהרי ישנן חברות נוספות בבעלות ישראלים הפועלות באופנים דומים ובהן האתר המקוון 888.com המנהלת את התוכנה מישראל.
בנוסף נטען כי משך הזמן בו החזיקו השוטרים במחשבים היה די והותר והוא הסב נזק רב למשיבים. לטענתם ניתן היה בחלוף הזמן להעתיק ולשאוב את מלוא המידע הנדרש. בעניין זה היו נכונים הסנגורים להצהיר כי אם וכאשר יוגש כתב אישום הם לא יתנגדו להגשת הדיסקים.
ההלכה :
בטרם אתייחס לטענות גופן אסקור בקצרה את המקור החוקי וההלכה הנוגעת לענין המשך החזקת תפוס בידי המשטרה:
המקור הנורמטיבי לתפיסת חפצים בידי המשטרה טמון בסעיף 32(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש) תשכ"ט-1969 (להלן: הפקודה).
אדגיש כי ס'32 (א) קובע את סמכות שוטר לתפוס חפץ אשר התקימו בו התנאים המפורטים בחוק ואילו ס' 32(ב) מסדיר כללים לגבי תפיסה והארכת החזקת התפוס כאשר מדובר בתפוסים שהם מחשב או דבר המגלם חומר מחשב.
סעיף 32 (א)מלמד על 5 חלופות העשויות לשמש מקור סמכות לתפיסת חפץ, כשקיים יסוד סביר להניח אחד מאלה: באותו חפץ נעברה עבירה; עומדים לעבור עבירה; החפץ עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה; החפץ ניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או ניתן כאמצעי לביצועה.
ראו דברי כבוד השופטת פרוקצ'יה בבש"פ 342/06 חברת לרגו עבודות עפר בע"מ נ' מדינת ישראל, החלטה מיום 12/03/06 (פורסם בנבו):
"שלוש תכליות עיקריות עשויות להצמיח מקור סמכות לתפיסת חפץ: תפיסה למטרת מניעה עתידית של ביצוע עבירות; תפיסה למטרת חילוט חפץ הקשור בעבירה במסגרת העונש הנגזר על העבריין; תפיסה לצורך הצגת החפץ כראייה בביהמ"ש. תפיסת חפץ בידי המשטרה מחייבת מלכתחילה כי יתקיים מקור סמכות בחוק לתפיסה"
בית המשפט העליון בהתייחסו לסוגיית החזקת ושחרור תפוס עוסק בצורך בעריכת איזון ראוי בין ההגנה הקניינית של הפרט, לבין האינטרס הציבורי שבמניעת ביצוע עבירות בעזרת חפצים המאפשרים את ביצועם (ראו: דברי כבוד השופט מלצר בבש"פ 7283/09 אשרף ריאן נ' מ"י החלטה מיום 17/09/09 (פורסם בנבו) להלן: "פרשת ריאן").
לעניין זה יודגש כי "לא הרי תפיסת חפץ כהמשך ההחזקה בו" (ראו: האמור בפרשת ריאן המפנה לעניין זה לבש"פ 6686/99 עובדיה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 464, 471 (2000)).
כבוד השופט מלצר מבהיר כי משמעות הדברים היא כי גם אם נקבע שתפיסת החפץ נעשתה כדין, באופן מידתי ולתכלית ראויה, יש להוסיף ולבחון האם המשך החזקת החפץ על ידי המשטרה איננו פוגע בבעל הנכס במידה העולה על הנדרש. קרי אף אם תפיסת החפץ נעשתה מלכתחילה בסמכות אין זה מובן מאליו כי תימצא בהכרח הצדקה להמשך החזקתו עד לסיום ההליכים המשפטיים.
המשך החזקת הנכס מחייבת בדיקת חלופה אשר תשיג את תכלית תפיסת הנכס באמצעים פוגעניים פחות לבעליו (ראו: פרשת ריאן המפנה לרע"פ 1792/99 גאלי נ' משטרת ישראל, פ"ד נג(3) 312 (1999)).
בדיקה כאמור תעשה לאורם של שני תנאים:
ראשית, מקור הסמכות לתפיסת החפץ לא פקע.
שנית, היעדר קיומה של "חלופת תפיסה", שתגשים כראוי את אינטרס הציבור מחד גיסא, ואינטרס הפרט מאידך גיסא.
ולעניננו :
בעניין שבפני מעלים המשיבים מספר טענות הנוגעות לשני התנאים הנדרשים בבחינה, גם יחד.
באשר לשאלת הסמכות לתפיסת המחשבים מעלים הסנגורים טענה תלת ראשית:
לטענתם אין מדובר בעבירה כלל ועל כן אין הצדקה להחזקת המחשבים;
לטענתם המשטרה נוקטת איפה ואיפה במשיבים עובדה שמשפיעה על מקור הסמכות לתפיסה;
לבסוף מדגישים הסנגורים כי חלוף הזמן ממועד התפיסה ועד הדיון בבקשה וכפועל יוצא עד החלטתי כאן אפשר לאנשי המשטרה להעתיק את כל החומר הנדרש להם ואף לגבש עמדה בנוגע לעבירות המיוחסות למשיבים דכאן.
הטענה לפיה אין מדובר בעבירה נבחנה בתיק שאף בו העבירה המיוחסת היתה של ארגון וניהול הימורים ואף שם דובר באתר אינטרנטי להימורים. עם זאת הנסיבות היו מעט שונות אם כי דומה כי אמירות השופטים בערכאת השלום - כבוד השופט היימן ובערכאה המחוזית על ידי כבוד השופטת נגה אהד טובות וישימות אף לענייננו בשינויים המתבקשים:
כאמור כבוד השופט היימן במ 1106/07 משטרת ישראל נ' קרלטון מיכאל (בימ"ש השלום ראשון לציון) בחן מקרה בו יוחסו חשדות לארגון ועריכת הימורים וכן פרסום הודעה על הימורים. במסגרת החלטתו התייחס כבוד השופט לשאלת הגדרת "עבירת פנים" בחוק העונשין הישראלי ומידת תחולתה על מקרה של "החלל הקיברנטי". בתוך כך קבע כבוד השופט היימן כי "בעיצומה של מהפכת האינטרנט, הרי חובה לערוך שינוי מחשבתי בתפיסת המציאות המשפטית השונה. אף ששרתי המחשב, שהם למעשה הקזינו, מצויים בחו"ל ומזמינים את הציבור הישראלי להמר, הרי אין שטחו של הקזינו מצטמצם למיקום השרתים בלבד. התחום הטריטוריאלי רחב הרבה יותר, הוא זה שבו נעשה שימוש אינטראקטיבי על-ידי מהמרים המצויים בכל מקום ומקום ברשת" וכן "מארגן ההימורים אינו פועל בחלל ריק, אלא שואב את קיומו מקיומם של מהמרים. הקשר הוא קשר תלותי סימביוטי. חלק בלתי נפרד מארגון ועריכת ההימורים הוא איתור קהל יעד, פנייה אליו, שידולו ושכנועו להמר. בעידן טכנולוגי זה".
בערר על החלטה זו (ב"ש 90861/07 מיכאל- גארי קרלטונ' יאח"ה (בית המשפט המחוזי, תל אביב) הוסיפה וקבעה כבוד השופטת נגה אהד, בין היתר כי "ההסתתרות מאחוריי ה"מעטה" כי החברה פועלת ומנוהלת בחו"ל ושרתיה אינם במדינה, אינה פוטרת את העורר והחברה מהדין הפלילי הנהוג בישראל ביחס לעבירות ההימורים... טענת העורר כי לו ולחברה אין כל זיקה עניינית ומשפטית לישראל - דינה להידחות... אם לא תהיה פעולת ההימור במרחב הוירטואלי אסורה, הרי שכל פעולה האסורה על-ידי הדין הישראלי, שנעשית ב"מרחב האינטרנטי", הינה פעולה מותרת שאינה ניתנת לאכיפה. מצב זה הדעת לא תסבול. הגישה המתיישבת עם תכלית הדין הישראלי היא, כי על-אף שמעשה העבירה אינו עבירה בגיברלטר, הרי שהעבירה בוצעה ב"מרחב האינטרנטי" וחבקה עולם. הקצה האחד שלה בגיברלטר והשני במדינת ישראל. לכן, העבירה ניתנת לאכיפה על פי הדין הישראלי. אי אכיפה תוביל למצב אבסורדי שירוקן מתוכן את הוראות חוק העונשין והיכולת לאוכפם, בכל המתייחס לעבירות שבוצעו דרך האינטרנט. מיקום התוכן זניח הוא, יש למקם את מרכז הכובד על מיקום המחשב הבודד והאדם הגולש בו".
זה המקום לציין כי בתיק זה דובר על מהמרים ישראלים ואילו במקרה דנן וכעולה מדברי החוקרים סוגית מיהות המהמרים בבדיקה, ואילו המשיבים מדגישים כי היתה חסימה הרמטית מפני מהמרים מישראל. יוצא אפוא כי מרכז הכובד של התיק שבפני הנה בעובדה ו/או בטענת המשטרה כי המשיבים הפעילו מערך לוגיסטי שלם של תמיכה וייעוץ אשר פעל מהמשרדים בתל אביב ואשר בלעדיו האתר לא היה יכול להתקיים לרבות העברת כספים לישראל.
את טענותיהם גיבוי אנשי המשטרה בתיקי חקירה עבי כרס כשלדבריהם ההודעות שנגבו, המזכרים, המיידעים וראיות אחרות שנאספו מלמדים ומאששים לכאורה חשד סביר בעבירה של ניהול וארגון הימורים.
תיקי החקירה הועמדו לעיוני.
בחנתי את חומר הראיות היטב ומצאתי כי אכן חומר החקירה מגלה חשד סביר לקיומה של עבירה המיוחסת בעניין זה.
לכאורה עולה כי "מרכז העצבים" של האתר היה במשרדים ברחוב ברנר בתל אביב אמנם השרת היה בחו"ל כפי שגם אמרו נציגי המשטרה ויתכן כי גם הסליקה בוצעה בחו"ל כפי שטען המשיב 1 ברם דומה כי אין בכך כדי לאיין את יתר הגורמים המלמדים על זיקה לישראל.
בהקשר זה אציין כי אינני מוצאת לנכון לפרט את הדברים עליהם אני מבססת את מסקנתי שהרי הדבר עלול לפגוע לטעמי בחקירה המצויה בעיצומה אולם די בכך שאפנה בין היתר לתשאולים שונים מהתאריכים 21/09/09 שבוצע על ידי רס"ר בליץ, תשאול מיום 11/09/09 שבוצע על ידי רפ"ק סער שפירא, תשאול מיום 10/09/09 שכותרתו זכ"ד שבוצע בשיתוף עם ניר אלקב"ץ, תשאול נוסף מיום 10/09/09 על ידי אסף בריגה וכן להודעות ולחקירות שבוצעו בתאריכים שונים ולמסמכים שונים המצויים בתיק החקירה ואשר בשלב זה -טרם הסתימה החקירה - לא אפרטם.
סיכומו של דבר עולה כי ישנן ראיות לכאורה המקימות חשד סביר כי המשיבים ארגנו הימורים ומשחקים אסורים בניגוד לאמור בסעיף 225.
לצד זאת הפרשנות כעולה מן ההלכות לעיל הנה פרשנות תכליתית לחוק העונשין וניתן להקיש ממנה לענייננו וכפי שקבעה כבוד השופטת אהד בשלהי החלטה "...זו הדרך התכליתית היחידה, שנועדה למנוע מסעיף 225 לחוק העונשין, להפוך לאבן שאין לה הופכין, בכל המתייחס לעבירות הימורים שיבוצעו באמצעות האינטרנט".
זאת ועוד לא מצאתי ביסוס של ממש בטענות הסנגורים בדבר איפה ואיפהבמדיניות האכיפה בקרב המשטרה. יש לציין כי הטענה עלתה בדיונים המוקדמים בפני כבוד השופטת נחליאלי (ראו לעניין זה למשל הדיון מיום 11/09/09 מ 12454/09 בעניינו של המשיב 2).
אמנם יתכנו אתרים כאלה ואחרים העוסקים בתחום ההימורים אולם לא מצאתי כי חלה זהות מוחלטת בין המקרים ואף לא מצאתי כי ההחלטה לפתוח בחקירה בעניין שבפני נגועה בשיקולים זרים.
נהפוך הוא עיון בחומר החקירה מחזק את דעתי כי המשטרה במקרה דנן ערכה ועורכת חקירה מעמיקה ורצינית ובודאי שאין בכך כדי להשפיע על מקור הסמכות לתפיסה ולהמשך החזקת המחשבים.
באשר לסוגית חלוף הזמן - לסוגיה זו שני הבטים: האחד, באשר לאפשרות שמיטת הסמכות תחת תפיסת המחשבים והאחרת קשורה ל"חלופת התפיסה" בעניינה אדון בהמשך.
כעולה מן ההלכות שצוטטו לעיל סמכות התפיסה מתקיימת בין היתר כשעולה יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה עבירה או שהחפץ עשוי לשמש ראיה בהליך המשפטי בשל העבירה.
כאמור נציגי המשטרה מעלים את שני הנימוקים הללו לצורך סמכות תפיסת המחשבים. עיון בחומר החקירה מבסס לכאורה את שתי תכליות תפיסת המחשבים ואף מסיבה זו איני סבורה כי נשמטה הקרקע משאלת סמכות התפיסה והמשך החזקתה
התנאי השני כאמור מתמקד בשאלת "חלופת התפיסה" בעניין זה מצהירים הסנגורים כי ניתן להחזיר את המחשבים הנדרשים לאור הנזק הרב שנגרם בשל תפיסתם וכי הם מוכנים בשם המשיבים להצהיר כי לא תהיה התנגדות מצד מי מהם להגשת החומר שנאסף מן המחשבים בבוא היום.
לאור האמור בפרשת ריאן המוזכרת לעיל - יש לערוך איזון בין הצורך בהמשך התפיסה לשם הגשמת תכליתה, לבין עניינו של הפרט וזכות קניינו. בהקשר זה עולה השיקול של משך הזמן שבו מוחזק התפוס בידי המשטרה וכן השיקולים המפורטים בפרשת לרגו המוזכרת לעיל.
יישום הכללים במקרה שלפני מביא אותי למסקנה כי יש מקום להמשיך ולהחזיק במחשבים אך לשיטתי ניתן למזער את הפגיעה בזכות הקניין הנטענת באופן שיאפשר איזון ראוי בין השיקולים השונים בנסיבות העניין. האיזון ימצא במקרה זה בקציבת ההחזקה.
בנסיבות אלה כל עוד מדובר בחשד סביר בלבד וקשה לאמוד את משך החקירה ותוצאותיה מוארך בזאת צו התפיסה בשלושה חודשים מהיום.
הודעה זכות ערר לביהמ"ש המחוזי.
ניתן והודע במעמד הצדדים , נציג המבקשת רס"ב אלון עמנואל וב"כ המשיבים עו"ד ערן זוהר
ניתנה היום, כ"ד חשון תש"ע, 11 נובמבר 2009, בהעדר הצדדים.
לכל ה"פסיקה" 