דיני אינטרנט - פורטל ישראלי למשפט ואינטרנט
אופנת תוכנה בע"מ נ' א.ח. יישומים בע"מ
10.12.2009

ת"א (תל-אביב-יפו) 21366-06

אופנת תוכנה בע"מ
נ ג ד
א.ח. יישומים בע"מ
 
בית משפט השלום בתל-אביב-יפו
[23.11.2009]
 
כב' השופטת חנה ינון
 
בשם התובעת - עו"ד אופיר יוסף
בשם הנתבעת - עו"ד רמי שפאן
 
פסק דין
 
1.    זוהי תובענה על הסך של 777,608 ₪ שעניינה דרישה לפיצוי בגין טענה לגזל סוד מסחרי שבוצע על ידי הנתבעת וכן לפיצוי בגין הוצאת דברי לשון הרע אותם הפיצה הנתבעת בפני לקוחות התובעת.
 
רקע עובדתי
2.    התובעת הינה חברה המפתחת ומפיצה תוכנה למחשב ולניהול כולל של עסקים, המתמחה בבתי הלבשה והנעלה.
3.    הנתבעת הינה חברה מתחרה באותו תחום עיסוק.
4.    לטענת התובעת, פגעה הנתבעת בסודות מסחריים שלה כמובנם בחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט -1999, בכך שגייסה לשורותיה עובדים לשעבר של התובעת וכן פנתה ללקוחותיה וניסתה לשכנעם לעבור לשורותיה.
5.    כמו כן, טוענת התובעת כי הנתבעת הפיצה אודותיה דברי לשון הרע בקרב לקוחותיה וסיפרה להם כי החברה הינה חדלת פרעון, ועל כן עדיף להם להפסיק לעבוד עימה ולעבור לעבוד עם חברתם.
6.    מנגד, טוענת הנתבעת כי אין במעשיה כל פסול וכי הללו אינם מהווים פגיעה בסודות המסחריים של התובעת, שכן פניות ללקוחות של חברות מתחרות הינן עניין שבשגרה, לרבות ניוד עובדים מחברה לחברה בשוק דעסקינן.
 
ראיות התובעת
7.    מטעם התובעת העיד מר ליאור עזאני, בתצהירו ת/1 כי הינו בעלי חברת ויימן אופנה בע"מ, בעלת רשת חנויות האופנה WOMAN, אשר נמנית עם לקוחות התובעת. 

8.    לעדותו, הנתבעת מנסה זמן רב לשכנעו לעבוד עימה ולהפסיק את ההתקשרות עם התובעת. בחודש פברואר 2006, שוחח עימו נציג מכירות מטעם הנתבעת בשם משה אדלשטיין אשר השמיץ את התובעת בפניו, ומסר לו כי החברה "מתפרקת" וכי אחד העובדים שלה עזב אותה לטובת הנתבעת.
 
(להלן: "מר אדלשטיין").
9.    עדות דומה העיד מר רונן בבילה, בתצהירו ת/2, בעלי חברת עמנואל נועה בע"מ, בעלת רשת החנויות "עמנואל", אשר נמנית עם לקוחותיה של התובעת.
10. כן העיד מר גיא בסודו, בתצהירו ת/3, מבעלי חברת אלווירה סחר בע"מ, בעלת רשת חנויות האופנה "קאסה ווג", אשר נמנית על חוג לקוחותיה של התובעת.
11. לעדותו, הופיע בחנותו הממוקמת בקניון הארנה בהרצליה, מר גבי בנד, נציג הנתבעת, וניסה לשכנעו לעזוב את התובעת ולשכור את שירותי חברתו.
 
(להלן: "מר בנד").
12. מר בנד הציג עצמו כעובד לשעבר אצל התובעת, הבקיא בטכנולוגיה שלה ומסר כי מדובר בטכנולוגיה מיושנת המבוססת על מערכת הפעלה וותיקה מסוג DOS, מעתיקה קבצים בשיטה מיושנת, וניתן להפיק באמצעותה דוחו"ת ספורים בלבד בעוד שבמערכת של הנתבעת ניתן להפיק יותר ממאה דוחו"ת בטכנולוגיה מתקדמת.
13.  לדבריו, הופתע מדברים אלו שכן ראה במו עיניו כי התובעת אכן משתמשת בתוכנה המתקדמת ובטכנולוגיה המבוססת על מערכת הפעלה מסוג WINDOWS, וכי היא בעלת כל היכולות הנדרשות לניהול עסק שכזה.
14. עוד העיד מר יצחק כהן, מנהל פיתוח עסקי אצל התובעת, בתצהירו ת/4 כי לתובעת פרסום באתר אינטרנט, אשר נעשה, בזמנו, על ידי מר יוסי אביטל, והאחרון היה מודע לסיסמא ולשם המשתמש באמצעותם ניתן לשנות את פרטי התובעת באתר האינטרנט.
 
(להלן: "מר אביטל").
15. ביום 10.4.06 הבחינו הוא ואיש המכירות של התובעת, כי קיימת שגיאה בכתובת התובעת ובמספר הטלפון שלה המופיעים באתר האינטרנט, והפרטים אשר מפורסמים באתר הינם פרטיה של הנתבעת.
16. כאשר התקשרו למספר הטלפון המופיע באתר, ענה להם מר אביטל והכחיש את העובדה כי הגיעו אליו דרך המספר המפורסם באתר התובעת. האחרון העביר אותם למר אדלשטיין.
17. מספר דקות לאחר אותה השיחה, שונו הפרטים באתר האינטרנט, והופיעו הפרטים הנכונים של התובעת.
18. עוד הוסיף כי חיפוש שערך באתר האינטרנט של התובעת תחת השם "אופנת תוכנה", העלה קישור גם לדף המידע של הנתבעת.
19. כן העיד מר אלי ברוך, בעליה של חברת אופנת רבקה ברוך, בתצהירו ת/5, כי החברה שלו הינה בעלת רשת חנויות האופנה "קאמורה".
20. בשנת 2001 ניהל משא ומתן עם הנתבעת לרכישת שירותיה והנתבעת התקינה ברשת "קאמורה" את התוכנה שלה לתקופת ניסיון, אשר בתומה ביקש להפסיק את שירותיה מאחר שלא היה מרוצה.
21. בפגישתו עם מר רוני אטון, מנכ"ל הנתבעת, עלה שמה של התובעת כחברה מתחרה עימה יכול הוא להתקשר, במקום עם הנתבעת, ומר אטון ניסה להניאו מלעשות כן. 

22. לדבריו של מר אטון, התובעת הינה חברה קיקיונית הממוקמת בכוך, בחניון שבמרתף, ובשורותיה שני עובדים בלבד, וכי אם יתקשר עימה, רוב הסיכויים כי לא יקבל שירות ראוי.
23. לפיכך, החליט לסור בעצמו למשרדי התובעת, ונוכח לדעת כי לתובעת עובדים רבים, משרד מכובד בקומת קרקע של בניין משרדים מרכזי, ועל כן בחר, לבסוף, לשכור את שירותיה.
24. כן העיד מר רפי בן עמי, מנכ"ל התובעת, בתצהירו ת/6 כי התובעת הינה חברה העוסקת בפיתוח ובהפצה של תוכנה למיחשוב וניהול כולל של עסקים, המתמחה בניהול בתי הלבשה והנעלה.
25. תביעה זו אינה תביעה למניעת תחרות חופשית, לטעמו, ואין פסול בעיניו כי בית עסק יחליט לרכוש, בשלב כלשהו, תוכנה ממתחרה אחר בשוק, וקיימת ניידות רבה של לקוחות בין המתחרות השונות.
26. עוד גורס הוא כי הנתבעת גייסה לשורותיה את מר בנד בתחילת חודש פברואר 2006, מיד לאחר הפסקת עבודתו אצל התובעת, וכן העסיקה את מר אביטל לאחר שפנתה אליו מיוזמתה בעודו עובד אצל התובעת.
27. מיד לאחר שנודע לו כי הנתבעת החלה להעסיק את מר אביטל, פנה הוא אליה במכתב התראה מיום 19.2.06 בו ציין כי העסקתו של הלה מהווה "גרם הפרת חוזה" על ידה וכי שימוש במידע עסקי שלה, שנודע לה באמצעות מר אביטל, מהווה פגיעה חמורה בקניינה.
(ראה: נספח ו' לת/6).
28. בתגובתה, הודתה הנתבעת בפעולותיה אלה, ברם, הוסיפה כי לא הוצג בפניה הסכם סודיות חתום עם מר אביטל, וכי בכל מקרה, בשלב זה, נמנעת היא מלאפשר למר אביטל לפנות ללקוחות התובעת.
29. כן הוסיפה כי ניהלה בעבר קשר עם לקוחות אלה אשר לא הבשיל לידי הסכם חתום, וכי יש במכתב זה משום ניסיון למנוע תחרות חופשית והוגנת.
(ראה: נספח ז' לת/6).
30. לדבריו, הנתבעת ניסתה להינות ממידע עסקי סודי המצוי בידי עובדי התובעת לשעבר, כאשר סודיות המידע מתבטאת במאפיינים המיוחדים ובצרכים של כל לקוח ולקוח, שהינם פרי של עבודה מאומצת.
31. כך, ביום 18.1.06 התקשרה התובעת עם חברת "ש.ל. שיא סחר ואופנה בע"מ", המפעילה רשת של ארבע עשרה חנויות של המותג "KOOI", בהסכם למתן שירותים. המשא ומתן וההצעה נוהלו על ידי מנהל המכירות מטעמה דאז מר אביטל, והתובעת החלה בהסבת הנתונים של זו לשם התאמתם לתוכנתה.
(להלן: "חברת ש.ל."; ראה: נספח ב' לת/6).
32. מיד לאחר שמר אביטל עבר לעבוד אצל הנתבעת, פנתה האחרונה לאותו לקוח ושכנעה אותו לבטל את ההתקשרות עם התובעת ולעבוד עימה, וחברת ש.ל. ביטלה את ההסכם עם התובעת.
33. לגרסתו, מקרה זה מעיד באופן מובהק כי הנתבעת השתמשה במידע הידוע למר אביטל וגרמה לאותו לקוח לגרם הפרת חוזה עם התובעת. בעקבות פעולתה זו, נגרם לתובעת נזק ישיר של 7,300$ לשנה הראשונה ונזק מתמשך בסך של 8,250$ לכל שנה נוספת, ובסך הכל נגרם לה, לטיעונה, נזק של 32,050$.
34. לעדותו, ההתקשרות עם לקוח כלשהו אינה מסתכמת ברכישת רשיון התוכנה אלא מתלווים לה שירותים שוטפים נוספים במהלך ההתקשרות, כגון, תמיכה וקבלת עדכוני תוכנה, אשר מצריכים תשלום נוסף. משכך הוא המצב, הנזק הנגרם לתובעת הינו רב עוד יותר ושווה לעלות רשיון התוכנה והשירותים הנלווים במשך כל תקופת ההתקשרות, לכל הפחות, לתקופה של שלוש שנים.

35. התובעת הגישה תביעה כנגד חברת ש.ל. לתשלום דמי ביטול על פי ההסכם, אשר נסתיימה בהסכם פשרה לפיו שילמה האחרונה לתובעת סך של 7,000 ₪.
36. כמו כן, פנתה התובעת לשני לקוחות נוספים של התובעת, חברת "אופנתון" וחברת "תילתן", וניסתה לשדלם לעבוד עימה ולבטל את התקשרותם עם התובעת.
37. עוד הדגיש כי מר אביטל הוא זה שניהל את המשא ומתן עם שתי חברות אלו, בשם התובעת, והוא זה אשר העביר לנציגי אותן החברות את הצעת המחיר עליה חתמו. כאשר עבר לעבוד אצל הנתבעת, שיכנע הוא אותן לעבור לעבוד עם הנתבעת.
38. ביטול ההסכמים דלעיל גרר אחריו נזק ממון בסך של 11,000$ לשנה הראשונה וכן סך של 2,200$ לכל שנה נוספת במשך שלוש השנים הבאות.
39. בגין ביטול העסקה חוייבה חברת "אופנתון" לשלם לתובעת דמי ביטול בסכום של 5,969 ₪.
(ראה: נספח ג' לת/6).
40. באשר לחברת "תילתן", הרי שזו המשיכה לעבוד עם התובעת, ברם, זו נאלצה להעניק לה הנחה משמעותית בסך של 1,050$, לאחר שהנתבעת הציעה לה התקשרות במחירים נמוכים ביותר.
41. עוד העיד כי מר אלי ברכה, איש מכירות של רשת "ג'ק קובה", לקוחת התובעת, כי סיפר לו שבכנס השנתי של אופנת "ג'ק קובה", שהתקיים בין התאריכים 27-28.2.06, נכחו מר אביטל ונציג מכירות נוסף מטעם הנתבעת, על אף שרשת "ג'ק קובה" אינה נמנית עם לקוחות התובעת.
42. באותו הכנס, איש המכירות מטעם התובעת ניסה לאתר לקוחות של התובעת, ולשכנעם לעבוד עימה.
43. כן הוסיף כי הנתבעת מפיצה דברי לשון הרע אודות התובעת בקרב לקוחותיה. כך, סיפר לו מר אלי ברוך, מנכ"ל לשעבר ברשת "קאמורה", כי מר רוני אטון, מנכ"ל הנתבעת, פנה אליו ומסר לו כי משרדי התובעת ממוקמים בכוך בחניון שבמרתף, וכי מדובר בחברה של שני אנשים בלבד.
44. בעקבות זאת, מר ברוך החליט לבקר במשרדי התובעת וראה שלא כך הם פני הדברים וכי בשורותיה כעשרה עובדים והיא ממוקמת במשרד המצוי בקומת קרקע של בניין מכובד בעיר הרצליה פיתוח, ועל כן, החליט להתקשר עימה.
45. כן הפיצה הנתבעת, לדבריו, כי התובעת מצויה על סף פירוק וכי רוב עובדיה עוזבים אותה. כך מסר לו מר רונן בבילה, מנכ"ל רשת נעלי "עמנואל", אשר סיפר לו כי איש מכירות מטעם הנתבעת פנה אליו וניסה לשכנעו להפסיק לעבוד עם התובעת ולהתקשר עם הנתבעת.
46. בנוסף, מר ליאור עזאני, מנכ"ל רשת חנויות האופנה "ווימן אופנה", פנה אליו וסיפר לו דברים דומים על התובעת.
47. כן העיד כי מר ויטו מימון, מנכ"ל רשת "ביג-ביגוד", סיפר לו כי איש המכירות מטעם הנתבעת סיפר לו כי התובעת פיטרה לאחרונה עובדים רבים וכי התוכנה שלה הינה העתק של תכנת הנתבעת.
48. עוד הוסיף כי מר גיא בסודו, אחד מבעלי רשת "קאסה ווג", פנה אליו וסיפר לו כי מר בנד הגיע לחנות הרשת הממוקמת בקניון ארנה, וסיפר לו כי הינו עובד שלעבר של התובעת והוא מודע לבעייתיות הרבה בתוכנתה שהינה מיושנת, המבוססת על מערכת הפעלה מסוג "DOS" ולא מסוג "WINDOWS", בעוד שהמערכת המצוייה אצל הנתבעת הינה מתקדמת וניתן להפיק באמצעותה יותר ממאה דוחו"ת בו זמנית.
49. לדבריו, דברים אלו אינם אמת שכן תוכנת התובעת הינה מתקדמת ומתעדכנת מדי פעם על ידי צוות מתכנתים, ומבוססת על מערכת הפעלה מסוג "WINDOWS"

50. עוד העיד כי מספר לקוחות נוסף פנו אליו וסיפרו לו מר בנד, מטעם הנתבעת, פנה אליהם, הציג עצמו כעובד לשעבר אצל התובעת וביקש להפגש עימם, ובפגישות אלו השמיץ את התובעת וניסה לשכנעם להפסיק את ההתקשרות עימה.
51. כמו כן, עמית למקצוע פנה אליו וסיפר לו כי מנכ"ל הנתבעת, מר רוני אטון, סיפר לו כי הוא עצמו עבד בעבר אצל התובעת, וגנב ממנה את תוכנתה.
52. לגרסתו, דברים אלו נאמרו על ידי נציגי הנתבעת בכוונה להזיק ולפגוע בשמה הטוב של התובעת, במיוחד בשוק קטן ומצומצם, בו מרבית בעלי העסקים מכירים זה את זה.
53. כן העיד כי לתובעת יש שטח פרסום באתר האינטרנט "IB2B", בו פורסם כרטיס הביקור שלה הכולל את פרטיה, אשר נעשה בזמנו על ידי מר אביטל, ולפיכך שם המשתמש והסיסמא לשינוי הפרטים היו ידועים לו.
 
 
(להלן: "האתר").
54. ביום 10.4.06 הבחינו עובדי התובעת כי הפרסום באתר מוטעה והכתובת המופיעה בו אינה נכונה, וכי מספר הטלפון המופיע בפרסום הינו מספר הטלפון של הנתבעת. כאשר התקשרו למספר זה, ענה להם מר אביטל, והם התעמתו עימו בעניין. כעבור מספר דקות, שונה הפרסום והפרטים הנכונים של התובעת עודכנו.
(העתקי הפרסומים- נספחים י"א 1- י"א 2 לת/6).
55. באותו היום פנה הוא למנהלת האתר וביקש ממנה לדעת מהם השינויים שבוצעו בפרסום ועל ידי מי בוצעו. בתגובה, נמסר לו כי השינוי האחרון בוצע על ידי מר אביטל, באמצעות הסיסמא שהיתה ברשותו.
56. יתרה מזאת, חיפוש באתר תחת המילים "אופנת תוכנה", העלה קישור גם לאתר של הנתבעת, ולדבריו, מדובר בניסיון הנתבעת להיבנות משמה ומהמוניטין של התובעת ולגייס לשורותיה לקוחות פוטנציאליים, שלא כדין.
57. עוד, העיד, כי נודע לו מעמית למקצוע כי הנתבעת ניסתה לשכנע את חברת "נבחרת המותגים" לעבור לשורותיה ולבטל את ההתקשרות עם התובעת ואף התחייבה לשאת בעלות ייצוג משפטי שלה במידה שתתבע על ידי התובעת בגין הפרת חוזה.
58. כן צירפה התובעת מכתב התפטרות של מר אביטל, המוצג ת/7, בו נכתב כי הוא מתפטר בעקבות חוסר אמון, אי מתן גיבוי וחוסר תגמול כספי ראוי, אולם, ציין, כי הוא נהנה מאוד לעבוד אצל התובעת, וכי שוררים ביניהם יחסים טובים, וביקש עזרה במציאת עבודה אחרת.      
 
ראיות הנתבעת
59. מטעם הנתבעים, העיד מר יריב כחלון, מנהל כספים בחברת אמיקה בע"מ, בעלת רשת חנויות האופנה "מיס לגוט", בתצהירו נ/3, כי האחרונה עבדה עם הנתבעת שנים רבות ובחודש ספטמבר 2003 פנה אליו מנכ"ל התובעת, מר רפי בן עמי, וביקש להיפגש עימו.
60. בפגישה הבהיר למר בן עמי כי "מיס לגוט" קשורה בהסכמים עם הנתבעת, ועל אף זאת, ניסה מר בן עמי לעניין אותו בתוכנה של התובעת, לתקופת ניסיון, ללא תשלום.
61. תוכנת התובעת הותקנה באחת מחנויות הרשת, ורק כעבור חודש וחצי התפנה לבחון אותה. באותה העת, שוחח עימו מר בן עמי וביקש לברר מה דעתו על התוכנה, וכשהשיב לו כי רק כעת התפנה לבחון את טיב התוכנה, סיפר לו האחרון כי הוא יודע זאת שכן המערכת שולחת הודעת S.M.S לתובעת, ברגע שהמשתמש פותח את התוכנה.
62. לאור דבריו אלו, החליט להסיר את תוכנת התובעת מחנותו לאלתר.

63. כן העיד מר שלמה שפיר, סמנכ"ל מחשוב של רשת חנויות האופנה "אפרודיטה", בתצהירו נ/4 כי האחרונה הינה לקוחה של הנתבעת.
64. ביום 27.2.06, נערכה תצוגת אופנה של חברת "ג'ק קובה בע"מ", המשווקת לבני נשים.
65. לעדותו, זימן הוא מיוזמתו את מר בנד, נציג הנתבעת, לפגישה עימו במהלך תצוגת האופנה, לשם החתמתו על הסכם התקשרות עם בעלי חברת "אפרודיטה".
66. לפגישה הופיע, לדבריו, עובד נוסף של הנתבעת אשר נאמר לו כי הינו מתלמד, והשניים התלוו אליו במשך כל שהייתם בתצוגת האופנה, ולא ביצעו כל פעולת מכירה או שיווק אצל צדדים שלישיים.
67. עוד העיד מר משה אדלשטיין, מנהל מכירות אצל הנתבעת, בתצהירו נ/5, כי במסגרת תפקידו פונה הוא ללקוחות פוטנציאליים ומנסה לגייסם לשורות הנתבעת, וזאת, בין היתר, באמצעות סריקת קניונים ומרכזי קניות, בדיקת תוכנת מעקב לקוחות פנימית, קבלת הפניות מלקוחות קיימים, מלקוחות הפונים מיוזמתם ובאמצעות אתרי האינטרנט השונים.
68. לגרסתו, מר בנד או מר אביטל לא מסרו לו נתונים אודות לקוחות התובעת, וציין כי ממילא פרטי לקוחות אלו הינם גלויים וידועים לכל.
69. כן העיד, כי התובעת בעצמה פנתה מספר פעמים ללקוחות הנתבעת וניסתה לשכנעם לעבוד עימה ולסיים את התקשרותם עם הנתבעת, והציעה להם את שירותיה במחירים נמוכים ביותר.
70. באשר לחברת "אופנתון" העיד כי בשנת 2006 קיבל שיחת טלפון מנציגת החברה בשם זהבה אשר מסרה לו כי היא מעוניינת להפגש עימו לשם בדיקת אפשרות לרכישת תוכנה מאת הנתבעת, לאור המלצה של לקוחה שלהם בשם "אירית ליין".
71. ביום 12.1.06 נפגש עימה ומסר לה פרטים בנוגע לתוכנת הנתבעת. לאחר מספר ימים, פנה אליה והיא מסרה לו כי אין בידה התקציב המתאים ועל כן החליטה לוותר על הרכישה, ולמעשה, לא הפכה להיות לקוחה של הנתבעת.
72.  לעדותו, עם חברת "KOOI" התקשר עוד בשנת 2005, באמצעות תיווכו של מר אלי ממן, יועץ תקשורת וחבר טוב שלו, ולא באמצעות מר אביטל. כן הוסיף כי נפגש עם מנכ"ל החברה דאז, מר יצחק שטרית, והציג בפניו את מערכת הנתבעת, אך רק בחודש פברואר 2006 ביצעה חברת "KOOI" הזמנה לרכישת התוכנה.
73. כמו כן, בחודש דצמבר 2005 פנה הוא למר ויטו מימון מחברת "טשקילה בע"מ", באמצעות תיווכו של לקוח אחר שלו בשם אריה מחברת "אריג נול בע"מ", הציג בפניו את תוכנת הנתבעת וביקש לעניין אותו ברכישתה.
74. בפגישה שנערכה בין הצדדים חתמו הם על טופס הזמנה ואף שולמה מקדמה, ברם, לאחר כשבועיים, פנה אליו מר מימון טלפונית, ומסר לו כי החנות שאמורה היתה להיפתח נמסרה ברגע האחרון לגורם אחר, ועל כן, נאלץ הוא לבטל את ההסכם וביקש את כספו בחזרה. הנתבעת נענתה לבקשתו והעסקה בוטלה.
(ראה: נספח ג' לנ/5).
75. לדבריו, עדותו של מר מימון, שהוגשה מטעם התובעת, אינה מדויקת שכן העסקה נסגרה עוד בשנת 2005, בעוד שבעדותו טען כי ניהל משא ומתן עם הנתבעת בשנת 2006.
76. כן הוסיף כי אין זה הגיוני כי ימסור למר מימון כי התוכנה של התובעת הינה העתק של התוכנה של הנתבעת, שאז הלקוח היה בוודאי מבקש לרכוש את ההעתק הזול יותר, קרי, תוכנת התובעת.
77. כן אישר כי העובדים מר אלי גולן, מר בנד ומר אביטל חדלו לעבוד אצל התובעת ועברו לעבוד עם חברות אחרות, כגון, חברת "ריטאליקס" והנתבעת.

78. כן המשיך והעיד כי ביום 9.3.04 נפגש עם מר רונן בבילה מחברת "עמנואל נועה בע"מ", והציג בפניו את תוכנת הנתבעת. בשיחותיו עם האחרון לא ציין בפניו כי התובעת "מתפרקת", לדבריו, אך מסר לו כי מתכנת בכיר אצל התובעת, מר אלי גולן, עזב את האחרונה ועבר לחברת "ריטאליקס".
79. לדבריו, לא מסר למר בבילה כי "מרבית מעובדי התובעת עוזבים אותה", ולא רמז לו כי התובעת "מתפרקת", אלא מנה בפניו את יתרונות תוכנת הנתבעת על פני זו של התובעת.
80. עוד העיד כי חברת "ווימן אופנה בע"מ" היתה לקוחה של הנתבעת במשך כשנתיים, ועברה בשנת 2002 לעבוד עם התובעת. בשנת 2006, ניסה הוא לשכנע את מנכ"ל חברת ווימן אופנה, מר ליאור עזאני, לחזור לעבוד עם הנתבעת ושוחח עימו מספר פעמים על הנושא.
81. לדבריו, בשיחותיו עימו לא הטיח בפניו כי התובעת "מתפרקת" אלא דיבר בשבח תוכנת הנתבעת ומנה את יתרונותיה על פני זו של התובעת. כן הוסיף כי ייתכן שמסר לו כי עובד של התובעת עזב את שורותיה, עובדה שהיתה נכונה.
82. כן העיד מר ירון כרם, מנהל מכירות אצל הנתבעת, בתצהירו נ/6 כי בחודש אפריל בשנת 2001 פנה אל מר אלי ברוך מחברת "אופנת רבקה ברוך בע"מ" והציע לו לרכוש את תוכנת הנתבעת, וביום 10.4.01 חתם אלי ברוך, בנוכחותו, על טופס הזמנה ומסר לנתבעת המחאה על סך של 25,881 ₪.
83. כעשרה ימים לאחר מועד החתימה על ההזמנה, הודיע לו מר אלי ברוך כי מבקש הוא לבטל את ההזמנה ולקבל בחזרה את ההמחאה מאחר שהחליט לחזור בו מן העסקה. בדיעבד, התברר לו כי הביטול נבע מפניית התובעת אל "אופנת רבקה ברוך בע"מ" וההתקשרות בין השתיים.
84. כן העיד כי בחודש ינואר 2006 פנתה אליו הגב' רעיה מחברת "תלתן", לאחר שהופנתה על ידי מר ניתן "מחברת FOX", לקוח ותיק של הנתבעת, וביקשה הצעת מחיר עבור תוכנה לעמדה אחת לחנות ותוכנה נוספת לעמדת משרד אחורית.
85. באותה התקופה עבדה חברת "תלתן" עם מערכת מחברת "ריטאליקס", ולא של התובעת.
86. בסופו של יום, ההתקשרות לא יצאה אל הפועל שכן "חברת תלתן" גרסה כי ההצעה יקרה מדי, לטעמה. בדיעבד, הסתבר כי התקשרה עם התובעת שכן הצעתה היתה זולה מאוד וכללה שתי קופות ממחושבות ומערכת משרד אחורית, לעומת מערכת אחת של הנתבעת.
87. כן הוסיף כי מר אביטל לא היה מעורב בעסקה זו, והמשא ומתן עם חברת "תלתן" החל עוד טרם הצטרפותו לשורות הנתבעת.
88. עוד העיד מר גבי בנד, מנהל פרוייקטים ומכירות אצל הנתבעת, בתצהירו נ/7 כי טרם החל לעבוד אצל הנתבעת עבד אצל התובעת בתפקיד תומך טכני ואיש שירות.
89. ביום 27.2.06 נכח, ביחד עם מר אביטל, בתצוגת אופנה בכפר המכבייה, אליה הוזמן על ידי מר שלמה שפיר, נציג חברת "אפרודיטה", לשם החתמת אחד מבעלי חברה זו על הסכם לשירות "ON LINE" עם הנתבעת.
90. במהלך שהייתם בתצוגה, נתלוו למר שלמה שפיר ולאנשי חברת רשת "אפרודיטה", אשר הינה, כאמור, לקוחת הנתבעת.
91. במהלך האירוע, ניגש אליהם איש מכירות בשם אלי ברכה מטעם חברת "ג'ק קובה" והציג עצמו בפניהם. לאחר ששוחחו קלות שאל אותו היכן מנכ"ל חברת ג'ק קובה, שכן חפץ לפגשו נוכח היכרותם הקודמת, וזה השיב לו כי המנכ"ל אינו נוכח בתצוגה.
92. לדבריו, בשום שלב לא ביקש מהם מר ברכה לעזוב את המקום, ולא ברור מדוע העיד כך בתצהירו, מה גם שלא ביצעו כל פעולת שיווק או ניסיון לגיוס לקוחות במהלך שהותם בתצוגה.
93. כן העיד כי בחודש אפריל 2006 הגיע לקניון ארנה על מנת לבצע הדרכה בחנות הנמנית עם לקוחות הנתבעת, בשם "מנגו". לאחר שסיים את ההדרכה, הבחין בחנות בגדים בשיפוצים, והחליט לפנות לבעליה ולהציג את עצמו כנציג הנתבעת וליתן לו כרטיס ביקור.

94. בעל החנות מסר לו כי הוא שוקל לשכור את שירותי התובעת. לדבריו, רשם את פרטיו והלך לדרכו.
95. כשנפגשו בשנית, הסביר לו את יתרונות תוכנת הנתבעת, המבוססת על מערכת הפעלה מסוג "WINDOWS", אשר הינה מתקדמת יותר מזו של התובעת, וניתן באמצעותה להנפיק דוחו"ת רבים יותר. עם זאת, גורס הוא כי לא מסר לבעל החנות כי התובעת הינה חברה קטנה ו"לא רצינית", או כי הינו עובד שלעבר בה ועל כן מכיר את המערכת שלה היטב.
96. לדידו, התוכנה של הנתבעת אכן טובה יותר מזו של התובעת ומתאימה יותר לבתי העסק אשר בענף המדובר.
97.  בסופו של יום, החליט בעל החנות להתקשר עם התובעת באשר לרכישת התכנה.
98. עוד, העיד, כי ממועד סיום עבודתו אצל התובעת לא גילה סוד מסחרי שלה, מה גם שתפקידו אצל התובעת שונה מזה שהוא מבצע אצל הנתבעת, משמע, לא נחשף הוא לסוד מסחרי.
99. כן העיד מר אלי ממן בתצהירו נ/8 כי הינו עוסק במתן ייעוץ ותקשורת רשתות מזה שנים רבות.
100.    לעדותו, חברת "KOOI" הינה לקוחה שלו והוא מספק לה שירותי תקשורת וייעוץ תקשורתי. בתחילת שנת 2005 קישר בינה לבין חברת "VISION CASIO" העוסקת אף היא במתן שירותי קופות ממוחשבות.
101.    לאחר שחברת "KOOI" ביקשה להתקשר עם גורם אחר, בין היתר, הפנה אותה לנתבעת, על סמך היכרות אישית עם מר שי דרחי, הסמנכ"ל שלה, והחברה החליטה להתקשר עם הנתבעת.
102.    כן הוסיף כי ידוע לו כי לחברת "KOOI" היתה התקשרות עם התובעת אך זו היתה כפופה להתחייבות התובעת להתקין את המערכת שלה בתוך שבועיים מיום ההתקשרות וכן בהתבסס על מצג התובעת כי המערכת שלה תומכת במערכת הפעלה מסוג WINDOWS"".
בפועל, הסתבר כי מערכת התובעת מבוססת על מערכת הפעלה מסוג "DOS" והיא אינה עונה על צרכי חברת "KOOI", ולפיכך, ביטלה האחרונה את ההתקשרות עם התובעת.
103.    לדבריו, סיום ההתקשרות בין התובעת לבין חברת "KOOI" אינו קשור כלל לנתבעת אלא נבע מהפרת התחייבות התובעת כלפי החברה.
104.    עוד העיד מר שי דרחי, סמנכ"ל הנתבעת, בתצהירו נ/9 כי נוכח התחרות הקשה בין המתחרים בשוק ספקי התוכנות לחברות ההלבשה וההנעלה, והעובדה כי קיימות שתי מתחרות עיקריות, התובעת והנתבעת - ניוד עובדים ולקוחות מחברה אחת לרעותה הינו דבר לגיטימי ומקובל.
105.    התובעת אף היא בעצמה גייסה לשורותיה מספר ניכר של עובדים אשר עבדו בעבר בחברות מתחרות, ועובדיה עברו לעבוד בחברות אחרות מלבד זו של הנתבעת.
106.    יתרה מזאת, התובעת נוהגת לפנות ללקוחות הנתבעת מיוזמתה ומנסה לשכנע אותם לעבוד עימה כחלק מאסטרטגיית גיוס הלקוחות שלה. כך במהלך השנים הצליחה להעביר לשורותיה מספר רב מלקוחות הנתבעת, כגון, רשת החנויות "מיס לגוט".
107.    בין היתר, מנסה התובעת לשכנע את לקוחות הנתבעת לעבור אליה על ידי כך שהיא מציעה להם מחירים נמוכים ביותר, התקנת תוכנתה ללא תשלום וכן הסבה ללא תשלום של נתוניהם כך שיתאימו לתוכנתה.

108.    באשר למר בנד, העיד כי האחרון פנה לנתבעת, ביוזמתו, בחודש דצמבר 2004, רק לאחר שסיים את עבודתו אצל התובעת, וביקש להתקבל לעבודה אצלה, והחל לעבוד בתפקיד של מנהל פרוייקטים ומכירות, על אף שעבד אצל התובעת כאיש תמיכה טכני ואיש שירות.
109.    בשנת 2006, הצטרף עובד נוסף לשורותיה של הנתבעת, מר אביטל, לאחר שפוטר מעבודתו אצל התובעת, וזאת מיוזמתו, מתוך רצון להמשיך ולעסוק במקצוע אותו רכש.
110.    עוד הוסיף כי לנתבעת יש כ-80 עובדים בשורותיה, אשר שניים מהם בלבד עבדו בעבר אצל התובעת.
111.    לגרסתו, הנתבעת לא קיבלה מעובדים אלו מידע סודי או סוד מסחרי כלשהו אודות התובעת או לקוחותיה.
112.    באשר לחברת "KOOI" העיד כי התקשרו עימה עוד בטרם החל מר אביטל את עבודתו אצל התובעת, והחל משנת 2005 היו עימה בקשר רצוף.
113.    באשר לחברת "אופנתון" העיד כי עוד טרם פיטוריו של מר אביטל מן התובעת, כבר נפגש עימה סוכן מכירות של הנתבעת, בהתאם לבקשתה, אולם בסופו של דבר לא התקשרה החברה עם הנתבעת.
114.    כן תיאר כי בשנת 2006 פנה אליו מר אלי ברכה והציג עצמו כסוכן המעוניין לשווק את מערכת הנתבעת. בפגישתם, מסר לו כי עליו לעבור הכשרה מתאימה ובמידה שיצליח לשווק בהצלחה את מערכת הנתבעת יזכה לעמלה. מאותה פגישה לא שמע ממנו עוד.
115.    עוד, העיד, כי נפגש עם מר אלי ברוך מספר פעמים בעבר, אשר בפעמיים מהן חתם על מסמכי ההתקשרות אך חזר בו. לאחר בקשת הביטול השנייה, סיפר לו מר ברוך כי התובעת פנתה אליו והציעה לו הצעה מפתה ועל כן מבקש הוא לבטל את ההתקשרות עם הנתבעת.
116.    כן סיפר כי היה נוכח בפגישה של מנכ"ל הנתבעת, מר רוני אטון, עם מר ברוך, בה מנה המנכ"ל את יתרונות תוכנת הנתבעת, אך לא השמיץ את זו של התובעת, אולם ייתכן שמסר כי התובעת הינה חברה קטנה, יחסית, בהשוואה לנתבעת, הממוקמת בחניון של בית מרכזים 2001 בעיר הרצליה פיתוח.
117.    באשר למר ליאור עזאני, העיד כי הוא מכיר אותו עוד מתחילת שנת 2000, כאשר רכש האחרון את חברת "ווימן אופנה", שבעבר נקראה אופנת "אדאמס", שהיתה לקוחה של הנתבעת שנים רבות.
118.    עוד העיד מר יצחק שטרית, מנכ"ל חברת "ש.ל. שיא סחר ואופנה בע"מ", בתצהירו נ/10 כי בחודש דצמבר 2005 החליט להתקין בחברתו מערכת ממוחשבת לניהול מלאי וקופות רושמות, ופנה לחברות העוסקות בכך, ובין היתר, פנה אל התובעת ואל הנתבעת.
119.    אל הנתבעת פנה באמצעות תיווכו של מר אלי ממן כבר בחודש דצמבר 2005, ובחודש ינואר 2006 החל משא ומתן בינו לבין התובעת לשם התקנת מערכת התובעת במחשבי החברה.
120.    לדבריו, הציגו בפניו נציגי התובעת מצג לפיו עד שאינו ממלא את פרטי כרטיס האשראי שלו במסמך הצעת העבודה, חתימתו על זה אינה מחייבת אותו. כן התחייבה בפניו התובעת כי המערכת תותקן בחנותו בתוך 21 ימים, ורק באם יהיה שבע רצון ממנה ישלם עבורה.
121.    לעדותו, לא חתם הוא על פרטי כרטיס האשראי, בהתאם להנחיות המופיעות על גבי הצעת העבודה, ולפיכך, ההצעה לא נשתכללה ונכנסה לתוקף.
122.    התובעת לא עמדה בהתחייבותה ולא התקינה את המערכת בכלל, ולפיכך, החליט להתקשר עם הנתבעת.
123.    כן העיד מטעם הנתבעת מר יוסף אביטל בתצהירו נ/11 כי הינו טכנאי אלקטרוניקה המתמחה בשיווק קופות ממוחשבות וכי עבד אצל התובעת כשנתיים ימים, עד לפיטוריו ביום 31.1.06.

124.    בעקבות פיטוריו, הגיש תביעה כנגד התובעת לבית הדין לעבודה, על סך של 122,547 ₪ בעבור תשלום מלוא שכרו וזכויותיו הסוציאליות, ואילו התובעת הגישה נגדו תביעה שכנגד על סך של 807,608 ₪, להשבת סכומים אותם חב לה, לטענתה.
125.    לאחר פיטוריו, חיפש עבודה בתחום הקופות הרושמות ובין היתר, פנה מיוזמתו, אל הנתבעת, והחל לעבוד אצלה ביום 19.2.06.
126.    לעדותו, זהות לקוחות החברות המתחרות אינה סוד מסחרי שכן מדובר בעניין גלוי וחשוף לעיני כל. יתרה מזאת, על גבי כל קופה ממוחשבת מודבקת מדבקה עם שם הספק.
127.    כן ביקש להדגיש כי לא חשף בפני הנתבעת סודות מסחריים של התובעת ולא מסר לה שמות או פרטים אודות לקוחות התובעת.
128.    לדבריו, קיימת מדיניות אצל הנתבעת של פנייה יזומה ללקוחות פוטנציאליים, הן חדשים והן לקוחות קיימים, של מי מהמתחרים, והוא עצמו לא פנה ללקוחות התובעת.
129.    באשר לטענות שהועלו נגדו בנוגע לפרסום באתר IB2B, העיד כי בחודש מרץ 2006 הקים, מיוזמתו, כרטיס ביקור באתר, שם רשם את מספר הטלפון שלו. במקביל, ביקש להיכנס לכרטיס הביקור של התובעת, אשר מצוי אף הוא באתר, על מנת להסיר את שמו ואת כתובתו מהכרטיס.
130.    לגרסתו, תוך כדי הסרת שמו מכרטיס הביקור של התובעת, הקליד, בהיסח הדעת, את מספר הטלפון החדש שלו גם בכרטיס הביקור של הנתבעת וגם של התובעת, וכן את כתובת הנתבעת בשניהם. משנודעה לו הטעות, שינה את כרטיס הביקור של התובעת והסיר את שמו ואת כתובתו לאלתר.
131.    שינויים אלו נעשו, לדבריו, על דעת עצמו ומבלי ששיתף מי מאנשי הנתבעת בעניין זה.
132.    "הטעות" נותרה באתר כשבוע וחצי, לכל היותר, ובמהלך אותה התקופה העיד כי לא התקשרו לטלפון שלו וביקשו את התובעת, למעט, נציגי התובעת שהתקשרו אליו והלינו על התקלה, וזו תוקנה מיד לאחר מכן.
133.    כמו כן, העיד כי במסגרת עבודתו אצל התובעת נפגש עם מר ברכה והאחרון הביע התעניינות בשיווק תוכנת התובעת במסגרת פעילותו כסוכן של חברת "ג'ק קובה".
134.    מרגע זה, לא יצר עוד עימו כל קשר, ורק בכנס חברת "ג'ק קובה", בחודש פברואר 2006, במסגרת עבודתו אצל הנתבעת, פגש בו שוב ומר ברכה סיפר לו כי לא התקשר לבסוף, עם התובעת והציע לו לשווק את תוכנת הנתבעת ללקוחות "ג'ק קובה". בתגובה, הפנה אותו לסמנכ"ל הנתבעת, מר דרחי.
135.    לדבריו, מדובר ביוזמה של מר ברכה ולא שלו עצמו, וכי לא השמיץ את התובעת או את מנהליה באוזני האחרון.
136.    כן, הוסיף, כי בכנס חברת "ג'ק קובה", לא שוחח עם זכיין רשת "אפרודיטה" וניסה לשכנע אותו להתקשר עם הנתבעת, אלא זומן לכנס ביחד עם מר בנד, על ידי סמנכ"ל הנתבעת, וכי טענות מר ברכה בעניין זה אינן נכונות.
137.     כמו כן, טענות מר ברכה כי ביקש ממנו וממר בנד לעזוב את הכנס אינן נכונות, ואף נפגש עימו לאחר הכנס בביתו, והוא אף הגיע לפגישה עם סמנכ"ל הנתבעת, לאחר מועד הכנס.
138.    כן העיד מר רוני אטון, מנכ"ל ובעל מניות אצל הנתבעת, בתצהירו נ/12 כי מדיניות השיווק של האחרונה מתבססת על יתרונות מערכתה ולא על חסרונות המערכות של מתחרותיה.
139.    כן הוסיף כי שוק עמדות המכירה הממוחשבות בישראל הינו שוק תחרותי המאופיין בניוד עובדים בין חברה אחת לרעותה, וכן בניוד לקוחות בין המתחרות השונות.

140.    עוד, העיד, כי שוחח עם מר ברוך, לאחר שזה פנה אליו מיוזמתו בשנת 2001, בסמוך לאחר שביטל את העסקה עם הנתבעת, ומנה בפניו את יתרונות מערכת התוכנה של הנתבעת, ואת העובדה כי חוג הלקוחות שלה הינו נרחב, כי היא מעסיקה אנשי שירות ופיתוח רבים וכך היא יכולה ליתן מענה ללקוחותיה אף בשעות לא שגרתיות.
141.    במענה לשאלתו של מר ברוך מה דעתו על התובעת, השיב לו כי מדובר בחברה קטנה, יחסית, מן הנתבעת וכי משרדה ממוקם בירידה לחניון בית מרכזים 2001 באזור התעשייה בעיר הרצליה פיתוח. הוא אף צירף לתצהירו תמונות הממחישות את מיקומה של התובעת.
(ראה: נספח א' לנ/12).
 
הכרעה
142.    לתביעה זו עילות מספר, בהן אדון אחת לאחת, דלהלן.
 
גזל סוד מסחרי
143.    התובעת דורשת פיצוי בסך של 277,608 ₪ בגין טענה לשימוש במידע המהווה סוד מסחרי שהגיע לידי הנתבעת הכולל רשימת לקוחות ומידע אודות מאפיינים אישיים של כל לקוח, צרכיו ודרישותיו המיוחדות, אולם לא ראיתי במעשי הנתבעת משום "גזל סוד מסחרי" על פי הוראת סעיף 6 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט - 1999, באשר התובעת והנתבעת עסקו בתחום דומה של שיווק קופות ממוחשבות בענף ההלבשה וההנעלה, כאשר המדובר בשוק בעל מספר לקוחות מצומצם, יחסית, אשר רק לעיתים רחוקות מצטרף לאלה לקוח חדש.
 
(להלן: "החוק").
144.    סעיף 6 לחוק קובע כדלקמן:
 
 
"גזל סוד מסחרי
6.    (א) לא יגזול אדם סוד מסחרי של אחר.
(ב) גזל סוד מסחרי הוא אחד מאלה:
(1)  נטילת סוד מסחרי ללא הסכמת בעליו באמצעים פסולים, או שימוש בסוד על ידי הנוטל; לעניין זה אין נפקא מינה אם הסוד ניטל מבעליו או מאדם אחר אשר הסוד המסחרי נמצא בידיעתו;
(2)  שימוש בסוד מסחרי ללא הסכמת בעליו כאשר השימוש הוא בניגוד לחיוב חוזי או לחובת אמון, המוטלים על המשתמש כלפי בעל הסוד;".
 
עוד נקבע בסעיף 5 לחוק "סוד מסחרי" מהו -
"סוד מסחרי"; "סוד" -
מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו."
 

145.    סבורתני, כי רשימת הלקוחות של התובעת והמידע אודות כל לקוח, צרכיו ודרישותיו המיוחדים, אינם מהווים "גזל סוד מסחרי" כהגדרתו בסעיף 5 לחוק, שכן לא הוכח בפני כי מידע זה אינו ניתן לגילוי בנקל על ידי מתחריה של התובעת, אלא, התרשמתי, כי מידע זה הינו נחלת הכלל, שכן על כל קופה ממוחשבת מודבקת מדבקה ובה שם הספק המספק לה את תוכנתה.
146.    יתרה מזאת, אין מחלוקת כי מדובר בשוק בו מספר הלקוחות ומספר המתחרים מצומצם מאוד וידועים לכל העוסק בתחום, ועל כן קיימת, מטבע הדברים, ניידות של לקוחות בין החברות השונות, כמהלך מסחרי טבעי.
147.    היטיב לתאר זאת ב"כ התובעת בסעיף 3 לסיכומיו: "על מנת להרחיב את חוג הלקוחות, פונות החברות השונות לבתי עסק, גם אם ברשותם תוכנה של חברה מתחרה, בניסיון לשכנע אותם לרכוש את התוכנה שלהן, וכפועל יוצא, קיימת ניידות של בתי עסק בין החברות השונות."
148.    משמע, אף התובעת מודה כי ניוד עובדים ולקוחות בין המתחרות השונות הינו דבר שבשגרה, במיוחד כאשר מדובר בשוק המצומצם דעסקינן.
149.    באשר לניידות העובדים, ייתכן שמעברם של עובדי התובעת, מר יוסי אביטל ומר גבי בנד לשירות הנתבעת, היווה גורם לטרוניה אצל התובעת, ברם, אף אם חשה כי הנתבעת "משכה" עובדים לשורותיה, הרי שאין איסור על מעבר עובדים בין חברות שונות, מה גם שמעבר בין חברות בשוק זה, דבר תדיר הינו בזמננו ומעשה של יום יום, וזאת בהתאם להיצע ולביקוש באותה עת, הכל בכפוף לחוזי ההעסקה של העובדים.
150.    התובעת רשאית היתה לתבוע ישירות עובדים אלה, אם סברה שהופרו חוזי עבודה עימה, כפי שאכן עשתה התובעת אשר תבעה באופן אישי, כעולה מתצהירה, את עובדיה, לשעבר, מר יוסי אביטל ומר גבי בנד, על יסוד חוזי ההעסקה שלהם עימה.
151.    ועוד, עובדים אלו החלו לעבוד אצל הנתבעת רק לאחר פיטוריהם מן התובעת, ואף אם קיימת סמיכות זמנים מסויימת בין פיטוריהם לבין תחילת עבודתם אצל הנתבעת, הרי שזו טבעית שכן המפוטרים "הטריים" ביקשו למצוא מקום עבודה ופרנסה חילופי, לאלתר, בענף בו הם מתמחים, והרי הנתבעת הינה חלק מענף זה, ואך סביר הוא כי יפנו אליה בחיפוש עבודה.
על כן, דוחה אנוכי חלקה של התביעה בגין עילה זו.
הפרסום באתר האינטרנט "IB2B"
 
תיאור כוזב
152.    לטענת התובעת, פרסום פרטים שגויים באתר האינטרנט "IB2B" על ידי מר אביטל הינו פרסום פסול המהווה "תיאור כוזב" כלשון סעיף 2 לחוק.
153.    סעיף 2 לחוק קובע כדלקמן:
"(א)לא יפרסם עוסק מידע ולא יגרום לפרסום מידע, אשר הוא יודע או שהיה עליו לדעת שהוא אינו נכון, לגבי עסק, מקצוע, נכס או שירות, שלו או של עוסק אחר (להלן — תיאור כוזב).
(ב)       המפיץ פרסום של עוסק אחר או מטעמו הכולל תיאור כוזב, או מי שהחליט בפועל על פרסום תיאור כוזב כאמור, לא יישא באחריות לפי סעיף זה, אלא אם כן ידע שהתיאור כוזב, או שהתיאור כוזב על פניו."
154.    מר אביטל פרסם בשטח הפרסום של התובעת באתר האינטרנט "IB2B", פרטים שגויים אודות התובעת. כן פירסם במקום את פרטי התובעת את מספר הטלפון הסלולארי שלו, את כתובת הנתבעת ואת כתובת הדואר האלקטרוני האישית שלו, וזאת על מנת לשוות להם מצג כי הם פרטיה של התובעת.

155.    מר אביטל הודה כי פירסם פרטים אלו אך גרס כי מדובר ב"היסח דעת", וכי התכוון למחוק מכרטיס הביקור של התובעת את פרטיו ו"בטעות תמת לב" עידכן את כרטיסה כך שיכיל את פרטיו שלו.
156.    התובעת צירפה לתצהירה תדפיסים ממנהלת האתר "IB2B", המצביעים על כך כי היו שני שינויים באותו היום, בהפרש של ארבע דקות זה מזה, וכי המחיקה בוצעה בצורה מתוחכמת בניסיון לטשטש את הנעשה, באופן שגם חיפוש בנוסח הקודם של הפרסום, לא היה צפוי לגלות כי הנתבעת היא זו ששתלה את הפרטים השגויים.
(ראה: נספח י"א לת/6).
157.    ראיות אלו מצביעות, לגישתי, על "פרסום כוזב" על יסוד לשון סעיף 2 לחוק. סעיף 2(א) לחוק דורש יסוד נפשי של מודעות או של רשלנות לבצוע מעשה זה. במקרה דנן, הוכחה קיומה של מודעות אצל מר אביטל כי הפרטים אותם פירסם הוא באתר התובעת היו פרטי הנתבעת ופרטיו- ולא פרטיה של התובעת.
158.    דברים אלה מעוגנים בתצהירו, הנזכר לעיל, המהווה הודאה בנידון וכן בחקירתו הנגדית בפני.
(ראה: פרטיכל בעמוד 60 שורות 29-30; ובעמוד 61 שורות 1-19).
159.    איני מקבלת את טענות מר אביטל כי פעל על דעת עצמו וללא ידיעת מי מאנשי הנתבעת, שכן זו מעסיקתו, ופעילותו זו הגדילה את הכנסותיה, ועל כן, יש להטיל עליה אחריות למעשיו.
160.    לנפגע בשל פרסום כוזב קיימת הזכות לפי סעיף 13(א) לחוק לדרוש פיצוי בלא הוכחת נזק, כאמור בסעיף, כדלקמן:
"13. (א)           בית המשפט רשאי, על פי בקשת התובע, לפסוק לו, לכל עוולה, פיצויים בלא הוכחת נזק, בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים."
 
161.    אשר על כן, לאור קיום הפרסום הכוזב בפרק זמן קצר, הנני פוסקת לתובעת פיצוי בסך של 15,000 ₪ בגין רכיב זה.     
 
התערבות בלתי הוגנת
162.    כן טוענת התובעת כי פעולות אלו מהוות "התערבות בלתי הוגנת" כהגדרתה בסעיף 3 לחוק, כדלקמן:
"לא ימנע ולא יכביד עוסק, באופן לא הוגן, על גישה של לקוחות, עובדים או סוכנים אל העסק, הנכס או השירות של עוסק אחר".
163.    עוולה זו עניינה באיסור על מעשים המונעים או מכבידים באופן בלתי הוגן גישה לעסק או לשירות של עוסק אחר.
בספרו "עוולות מסחריות וסודות מסחר" ("נבו" הוצאה לאור בע"מ, תשס"ב-2002), בעמ' 64, מבהיר המלומד מ' דויטש לעניין עוולה זו, כדלקמן:

"העוולה נועדה לטפל במקרים של חסימה פיסית או טכנית ולא במקרים שבהם ההכבדה על הגישה של הלקוחות היא תולדה של צבירת יתרון תחרותי (אף אם הוא בלתי הוגן) בכוח המשיכה המסחרי מול לקוחות הגורמת לכך שנוצרת "הכבדה" על גישת הלקוחות למתחרה בהיות הלה מצוי עתה בנחיתות מבחינת כוח המשיכה. היינו סוברים כי יש לפרש עוולה זו כך, שעל האמצעי המכביד או החוסם להיות אמצעי ישיר המופעל כלפי דרכי הגישה, וזאת בנוסף לכך שעליו להיות אמצעי בלתי הוגן, כמצוות ההוראה הנדונה. לא די בשידול כזה או אחר של לקוחות או סוכנים, המוביל אותם אל המשדל במקום אל המתחרה, על מנת לחסום את הגישה לעוסק התובע,לצורך הוראה זו". עוולה זו מטפלת אם כן ב"תעלות" הקשר עם הלקוח, ולא בתכנים האינפורמטיביים המוזרמים בתעלות אלה."
 
(ההדגשה אינה במקור- ח.י.).
164.    על פי הראיות שבפני, לא הוכחו היסודות של סעיף 3 דלעיל. לאמור, לא הוכח כי הנתבעת חסמה באופן פיסי או טכני גישה כלשהי לחנויות בהן נמכרה תוכנת התובעת, ועל כן, דוחה אנוכי טענתה זו, לאור רציונל הסעיף.
 
עילת לשון הרע
165.    לטענת התובעת, הפיצה הנתבעת דברי לשון הרע אודותיה באמצעות נציגיה, במספר הזדמנויות, בקרב לקוחותיה, אשר יפורטו דלהלן.
166.    לטענת התובעת, מנכ"ל הנתבעת, מר רוני אטון, מסר לידי לקוח של התובעת, מר אלי ברוך, הבעלים של אופנת "רבקה ברוך" כי "מדובר בחברה קיקיונית שנמצאת בכוך בחניון שבמרתף ומונה שני אנשים".
167.    מנגד, מכחיש מר אטון כי השתמש במילה "קיקיונית" אך הודה כי אמר כי התובעת הינה חברה קטנה, יחסית, וכי יש להעדיף התקשרות עם חברה גדולה יותר, בעלת צוות פיתוח נרחב וותיק, כמו של הנתבעת.
168.    לטעמי, דבריו אלו אינם מהווים דברי לשון הרע, שכן העובדה כי התובעת הינה חברה קטנה בהשוואה לנתבעת אינה שנוייה במחלוקת. כן הוכח בפני כי משרדיה של התובעת ממוקמים בירידה לחניון בית מרכזים 2001, בעיר הרצליה פיתוח, וזאת על פי התמונות שצורפו לתצהירו של מר אטון.
(ראה: נספח א' לנ/12).
169.    תימוכין למסקנה זו ניתן למצוא בעדותו של מר שי דרחי, אשר היה נוכח בפגישה עם מר ברוך, והעיד כי מר אטון מנה את יתרונות המערכת של הנתבעת, אך לא השמיץ את המערכת של התובעת, ולא כינה אותה "קיקיונית", עדות אשר לא נסתרה.
170.    עוד טוענת התובעת כי מר אדלשטיין משה, סוכן מכירות מטעם הנתבעת, מסר למר רונן בבילה, מנכ"ל רשת "עמנואל", כי התובעת "מתפרקת" וכי "עובדיה עוזבים אותה".
ואלו הם דבריו בחקירתו הנגדית:
"הבחור באותו יום שהוא התקשר אלי הוא פשוט דיבר לא לעניין. מה זאת אומרת דיבר לא לעניין, אמר מה שכתוב פה שעוזבים אותם, הנשיא שלהם עוזב, הם מתפרקים, אני לא אוכל לקבל שירות עוד מעט. הדבר הזה צרם לי, לכן הודעתי לו והוא ממש כתב את מה שאמרתי לו באותו יום. זה לא משהו שנזכרתי בו או משהו כזה, אם זו השאלה. "
ובהמשך העיד:
"זה פחות או יותר מילה במילה מדוייק מה שהבחור אמר לי, כן. הבחור הזה היה מתקשר אלי לא מעט, היה מתקשר לפלאפון האישי שלי, היה מנסה לקבוע איתי פגישות ולא פגשתי אותו, וכל פעם הוא ניסה מטרה אחרת על מנת להיפגש. הדבר האחרון, שהוא רצה לפגוש אותי, זה כדי להגיד לי שהחברה שלו מתפרקת ובאותו רגע שהחברה שלו מתפרקת אני אודיע לו שזה מה שאומרים עליו ואני הודעתי לו, זה משהו שלא עושים, אני מוכר נעליים אז אני מוכר בצורה מסויימת, לא מכפיש את האחר כדי למכור נעלים. פה הוא מנסה לפגוע בחברה שלו על מנת למכור את התוכנה שלו, וזה לא לעניין ולכן מצאתי לנכון להודיע לו וכן זה מה שעשיתי. וכן הודעתי לו מילה במילה פחות או יותר זה הנוהג שאמרו לי."
(ראה: פרטיכל בעמוד 6 שורות 14-19, עמוד 7 שורות 22-25, ובעמוד 8 שורות 1-6).

171.    מר אדלשטיין הודה בתצהירו כי אמר למר בבילה כי מתכנת בכיר אצל התובעת עזב אותה ועבר לעבוד אצל הנתבעת, טענה אשר הינה נכונה, משכך, דבריו חוסים תחת הגנת "אמת בפרסום" אשר מצויה בסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה- 1965.
172.    ועוד, מר בבילה הודה כי עדיין עובד הוא עם התובעת, ולפיכך, התרשמתי כי לדברים אלה לא היתה כל השפעה עליו בנוגע להתקשרות עם התובעת, והנני דוחה טענותיה בעניין זה.
173.    כן טוענת התובעת כי דברים דומים העיד מר ליאור עזאני, מנכ"ל רשת החנויות "ווימן אופנה", כי גם אליו פנה מר אדלשטיין ומסר לו כי "החברה מתפרקת, עובד שלהם עזב אלינו ולא סתם עזב, מסר לנו את כל הבעיות שיש שם" וכן "כדאי לך לעזוב אותם לפני שלא יהיה לך מול מי לעבוד".
174.    עם זאת, בחקירתו הנגדית, הודה כי אינו זוכר את המילים המדוייקות אשר נאמרו לו, וכי נותר לקוח של התובעת והינו ביחסים קרובים עם המנכ"ל שלה. לאור אלה, דוחה אנוכי את טענתה זו של התובעת, שכן לא הוכחה בפני.
175.    עוד טוענת התובעת כי מר בנד, עובד הנתבעת, אמר למר בסודו גיא, מבעלי חברת "קאסה ווג", כי התובעת משתמשת בתוכנה מיושנת המבוססת על מערכת הפעלה מסוג "DOS" ולא מסוג "WINDOWS", ומעתיקה קבצים בצורה מיושנת. כן הוסיף כי התובעת יכולה להפיק דוחו"ת ספורים וכי התוכנה שלה "אינה מתאימה לניהול בתי עסק".
176.    לטענת התובעת, מטרת אמירות אלה הינה להזיק לה ולגרום ללקוחותיה לעזוב אותה ולא להתקשר עימה.
177.    מנגד, גורס מר בנד כי תוכן השיחה הינו הבהרה לגיטימית של הפער הטכנולוגי בין התוכנה של התובעת לזו של הנתבעת, והוא הדגיש את יתרונות המערכת של הנתבעת.
לעניין זה העיד מר גבי בנד בחקירתו הנגדית, כדלקמן:
"ש.     מפנה לסעיף 20 לתצהירך, מאיפה אתה יודע שהקופה מבוססת דוס ולא ווינדוס?
 
ת.    מלקוחות שעברו ליישומים.
ש.   לקוח שעובר אליך, אנו מדברים על פברואר 2006, אתה מזכיר עזבת בינואר 2004 את אופנת תוכנה, כלומר לך עצמך מעבודתך באופנת תוכנה אין לך ידע מה קרה ב-2006?
ת.    יש לי. מהעבודה בתוכנת יישומים יש לי ידע. אני יודע מלקוחות שאני עובד איתם על בסיס יומי. גם מלקוחות שלא עברו אלי ואני בקשר איתם. אני בקשר יומיומי עם לקוחות של חברת תוכנה ועם כל הלקוחות שבמדינת ישראל.
ש.   אני חוזר איתך לאפריל 2006, איך באפריל 2006 אתה יודע שהתוכנה ואני אומר שזה לא נכון, שהתוכנה של התובעת מבוססת דוס?
ת.    מלקוחות שעברו אלי, שאני בקשר יומיומי איתם.
 
ש.   אתה מתקשר אליהם כל יום?
ת.    הם מתקשרים אלי כדי לומר לי שהתוכנה של התובעת היא דוס. "
 (ראה: פרטיכל בעמוד 51 שורות 1-11).

178.    סבורתני, כי אין באמירות אלה על יושנה, כביכול, של תכנת ההפעלה של התובעת משום לשון הרע כמשמעותה בסעיף 1 לחוק, אלא קביעת עובדה טכנולוגית, טכנית, שאף אם נכונה היא, כעדות מר בנד, אין בה להשפיל ולבזות התובעת, אלא לקבוע כי עזרי עבודתה טעונים עדכון טכני.
 
עשיית עושר ולא במשפט
179.    לא מצאתי לנכון לפסוק פיצוי בגין רכיב תביעה זה משום שלא הוכח נזק ספציפי וממילא קיימת, על פי העובדות שהוכחו, חפיפה בין עילה זו ליתר העילות. הנני סבורה כי די בפסיקת הפיצוי, כאמור לעיל, לזכות התובעת, ולכן לא אפסוק פיצוי כספי נוסף בגין רכיב זה.
 
סיכומו של דבר
180.    מהטעמים המצטברים אשר פורטו דלעיל, מקבלת אנוכי את התביעה, בחלקה הזעום בלבד, וקובעת כי הנתבעת תשלם לתובעת סך כולל של 15,000 ₪, בגין פעולותיה באשר ל"פרסום הכוזב" באתר האינטרנט "IB2B".
סכום זה תשלם הנתבעת לתובעת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.
181.    בנסיבות העניין, יישא כל צד בהוצאותיו.
המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.
 
 
ניתן היום 23 נובמבר 2009, בהעדר הצדדים.

Creative Technology by inManage  |  בניית אתרים   |   פרנקל - משרד עורכי דין, רחוב מגל 36 סביון מיקוד: 5652836 טל: 0737-99-7797 פקס: 0737-99-7794   |   קישורים   |   תנאי שימוש