בבית המשפט העליון
רע"א 1700/10
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקש:
אבי רועי דוביצקי
נ ג ד
המשיב:
ליאב שפירא
פסק דין
א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (סגן הנשיא המר) מיום 31.1.10 בתיק ע"א 1550-09, בו התקבל ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב (השופט שגיא) מיום 26.10.08 בתיק ת"ק 8796-06-08. עניינו של התיק – גובה הפיצוי בגין פרסום כוזב באתר אינטרנט הפועל ללא נקיטת אמצעי זהירות, תוך פגיעה בשם הטוב.
רע"א 4447/07 רע"א 8144/04 רע"א 3476/08 ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123). עוד ייאמר, כי שאלת ) - ויתכן שיש בכך כדי להעיד על קיומה של תופעה רחבה יותר העשויה להצדיק התייחסות שיפוטית מנחה. רמי מור נזדמן לי לאחרונה לציין (בחוות דעת של מיעוט, אך אמרה זו לא היתה שנויה במחלוקת), כי:אחריותם של מפעילי אתרי היכרויות התעוררה - בהקשרים שונים - מעבר לים (ראו J. M. Zitter, "Civil Liability of Internet Dating Services" 48 A.L.R.6th 351 (2008)גלזמן נ' עטר (לא פורסם)). ברם, סבורני כי שיעור הפיצוי שנפסק אינו משקף את הנזק שנגרם לשמו הטוב של המבקש - יהיו נתוניו האישיים אשר יהיו, ומתוך שאין מחלוקת כי מה שנתלה בו בפרסום לא היה אמת והיה בו כדי לפגוע - או את המדיניות השיפוטית אשר לדידי ראויה בתיקים מסוג זה, ומכאן גם זיקתו למבחנים שנקבעו בהלכת חניון חיפה (בודקר נ' בשקירוב (לא פורסם); מור נ' ברק אי.טי.סי. [1995] החברה לשרותי בזק בינלאומיים בע"מ (לא פורסם)). עניינו של ההליך תחום אך לשאלת הפיצוי הראוי בתביעה כלפי מפעילי אתרים, שלגביהם נקבע כי הפרו את חובת הזהירות כלפי הציבור הרחב.
ה. לאחר העיון החלטתי לקבל את הבקשה, לדון בה כבערעור ולקבל את הערעור. אכן, רשות ערעור בגלגול שלישי בהליך שראשיתו בבית המשפט לתביעות קטנות ניתנת אך במקרים חריגים (
ו. כאמור, שאלת האחריות במקרה דנא אינה מונחת לפתחנו, ובשלב דיוני זה מוסכם על המשיב כי הפר את חובת הזהירות כלפי המבקש. מסיבה זו איננו נצרכים (או יכולים) לדון בשאלת אמצעי הזהירות שבעל אתר אינטרנט חייב לנקוט כדי למנוע תופעות מהסוג העולה מבקשה זו. בעניין
"סוגיית אחריותם בנזיקין של מפעילי אתרי אינטרנט לתכנים שהעלו לאתר צדדים שלישיים מורכבת מאוד, בית משפט זה טרם אמר את דברו לגביה, וערכאות דיוניות נחלקו בה. ברם, הפסיקה הישראלית (שוב, בערכאות הדיוניות) הכירה באחריות של מפעילי אתרים, בנסיבות מסוימות, לתכנים שהעלו צדדים שלישיים לאתריהם" (פסקה ל"ה).
ז. אין לי אלא להוסיף, כי דברי המשיב לפיהם מדובר בעוולה המתרחשת
Learned Hand; ע"פ (מחוזי ירושלים) 113/96 "(1) לא למותר לציין, כי לשון הרע הוא מן הנושאים הרגישים במשפט העברי ובתורת המוסר היהודית; ר' ישראל הכהן זצ"ל, בעל ספר 'החפץ חיים' במאה הקודמת ובראשית מאה זו, הקדיש חלק גדול מחייו למאבק בלשון הרע, בין היתר בספרי היסוד שלו 'חפץ חיים" ו'שמירת הלשון'. שמו של הספר 'חפץ חיים', שמחברו כונה על שמו לאחר שכתבו תחילה בעילום שם, יסודו בפסוק בתהילים (ל"ד, י"ג-י"ד) 'מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה'.
(2) הגמרא, במסכת ערכין ט"ו ע"ב אומרת 'ואמר רב חסדא אמר ר' עקיבא, כל המספר לשון הרע אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם'. ולהלן שם 'תנא דבי רבי ישמעאל, כל המספר לשון הרע מגדיל עוונות כנגד שלוש עבירות, עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים'.
(3) ואומר מדרש שוחר טוב: 'נמשלה הלשון לחץ, שאם ישלוף האדם חרב בידו להרוג את חברו, החבר מתחנן לו ומבקש הימנו רחמים, מתנחם ההורג ומחזיר את החרב לנרתיקה, אבל החץ, כיון שירה אותו והלך, אפילו מבקש להחזירו אינו יכול להחזיר' (שם, ק"ס) ולהלן 'דבר אחר, שההורג את הנפש אינו הורג אלא נפש אחת, והאומר לשון הרע הורג שלושה, המספרו, והמקבלו והנאמר עליו' (מי שלשון הרע נאמר עליו - א"ר), וראה הגמרא בערכין שם, וספר שמירת הלשון פ"ד.
(4) הרמב"ם בספר המדע, הלכות דעות פ"ז הלכה ג' אומר: 'אמרו חכמים, שלוש עבירות נפרעין מן האדם בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא, עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים, ולשון הרע כנגד כולם...'. ולהלן (הלכה ה') 'אחד המספר בלשון הרע בפני חבירו או שלא בפניו, והמספר דברים שגורמים אם נשמעו איש מפי איש להזיק חבירו בגופו או בממונו ואפילו להצר לו או להפחידו הרי זה לשון הרע...', והלכה ו' 'כל אלו הם בעלי לשון הרע שאסור לדור בשכונתם וכל שכן לישב עימם ולשמוע דבריהם, ולא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע לבד'.
(5) הגאון ר' אליהו מוילנא (סוף המאה הי"ח) באיגרתו הנודעת ("איגרת הגר"א") כתב כי לשון הרע הוא 'החמור מכל העבירות'; וראה גם קיצור שולחן ערוך לר' שלמה גאנצפריד (במאה הי"ט) 'יש עוון גדול מזה (מרכילות - א"ר) הוא בכלל לאו זה והוא לשון הרע, והוא המספר בגנות חברו אע"פ שאומר אמת'.
(6) ובעל 'החפץ חיים' בספר בשם זה חלק הלאוין, כותב 'ואדרבה, ככל שיתרבו השומעים יתרבה עליו הלאו זה כי הוא נותן מכשול לפני כמה אנשים' (וראה גם הרב ז' גרינולד, ספר טהרת הלשון)". ביטון נ' קופ (לא פורסם)) נזדמן לי לכתוב:
ובהקשר זה, על בחינת הנזק אל מול עלות המניעה לשקלל כמובן גם את שכיחות הנזק, ולא רק את שיעורו במקרה פרטי בו הוגשה תביעה). בודאי כך, שעה שפורסמו פרטים מטרידים ביותר, בפרט בכל הנוגע לקטינות, דבר שיש להטעים בכל לשון. אף אם ניתן להביע דעות שונות לגבי מידת הסינון הנדרשת, אין ספק כי מודעות מסוג זה הכורכות הזמנה לקטינות, טעונות יחס "סינוני" מיוחד, הן מבחינת הנזק שהן משקפות (בראש וראשונה לקטינות העלולות להיענות להן, אך גם באופן ברור למי שמודעה כוזבת מתפרסמת בשמו, והמציגה אותו לכאורה כעבריין ואולי כסוטה), והן מבחינת עלות מניעתן (בשונה, לדוגמה, מאימות זהות המפרסמים). זאת - שהרי הטקסט הבלתי חוקי מדבר בעדו, ואין צורך במאמץ סינון מתוחכם, ובטכנולוגיה מתקדמת. אכן, תוצאתו של פסק הדין בעניין רמי מור (שלצערי נותרתי בו במיעוט) חוסמת כאמור במידה רבה מאוד את האפשרות לחשוף את זהותו של מפרסם ההודעה הכוזבת - שהוא כמובן המעוול העיקרי בסיטואציה (אם כי, כנטען, לא נעשו מאמצים בכיוון זה מסיבות טכניות של מעשיות האיתור), אך אין בכך כדי לפטור את מפעיל האתר מאחריותו. לא למותר לציין, כי בית המשפט לתביעות קטנות פרס מגוון של אפשרויות לסינון יעיל בעלות סבירה, שראוי כי הנוגעים בדבר יתנו אליהן דעתם.
שיעור הפיצוי הראוי
ח. ומכאן לגובה הפיצוי שנפסק. אחזור ואטעים: לדידי, מודעה מהסוג שפורסם - אפילו הוסרה בתוך זמן קצר יחסית, ועל כך יש לשבח את המשיב - פוגעת פגיעה
"במקרים רבים פרסום כוזב ופוגע באתר היכרויות חמור יותר ממקרים בהם קיימת פגיעה בשמו הטוב של אדם, באמצעות תגובית (טוקבק) או בפורום אינטרנטי כלשהו. במקרים של תגובית ברור לכל כי המגיב איננו מושא הפרסום, וכי דבריו אודות מושא הפרסום הינם בעלי מימד ביקורתי...
בניגוד למצב המתואר לעיל, כאשר מפורסמת תמונתו של פלוני באתר היכרויות לצד נתונים כוזבים, פלוני הוא זה שנחזה כמי שיזם את הפרסום ורצה בו, דהיינו כמי שמעוניין ב'קטינות להיכרות משעשעת'... אותה מסננת רציונלית שעמדה לרשות קורא המידע במקרים של תגוביות פוגעות, אינה רלוונטית למקרה שלפנינו בו הנחשף למידע משוכנע כי פלוני בעצמו (ובענייננו - התובע) יזם את פרסום תמונתו ואת ההצעות השונות והמשונות שהתפרסמו לצידה".
קשה מאוד בשמו הטוב של מי שפרטיו מתפרסמים. עמד על כך בית המשפט לתביעות קטנות:
על מעמדו של איסור לשון הרע במשפט העברי
ט. אין צריך להכביר מלים על מעמדו של איסור לשון הרע במשפט העברי. בשכבר הימים (
על הפסוק "ורדף אותם קול עלה נידף" (ויקרא כ"ו, ל"ו) אומר פירוש
חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965 (בפרט מאחר שהמשיב לא בא בגדרי "מפרסם" והאתר אינו בא בגדרי "אמצעי תקשורת" כמשמעותם באותו חוק); אך על מנת לשאוב השראה נזכיר, כי חוק זה כולל סעיף של פיצוי ללא הוכחת נזק (סעיף 7א) עד 50,000 ₪ (ובמקרים של פרסום בכוונה לפגוע, ע"א 89/04 רע"א 10520/03 ע"א 30/72 פרידמן נ' סגל, פ"ד כז(2) 225; א' שנהר, דיני לשון הרע (1997) 369).ע"א 802/87 נוף נ' אבנרי, פ"ד מה(2) 489, 494; ע"א 1370/91 משעור נ' חביבי, פ"ד מז(1) 535, 538). מסיבה זו גם ניתן על-ידי המחוקק מקום לכפל הפיצוי הסטטוטורי במקרה של פרסום "בכוונה לפגוע".רע"א 4740/00 אמר נ' יוסף, פ"ד נה(5) 510, 527). אפילו כך, יש לזכור כי שיטת המשפט הישראלי מתייחסת גם לפיצוי "עונשי" הקרוב יותר למטרות דיני הנזיקין הרגילות: ע"א 140/00
במקום אחר התייחס המשנה לנשיאה ריבלין לקיומן של "גישות שלפיהן 'הפיצוי העונשי' מעוגן במטרות 'נזיקיות' יותר, הן במישור ההרתעה היעילה הן במישור התרופתי" (
י"ב. בנסיבות דומני, כי במסגרת שיקולי הפיצוי בגין לשון הרע
י"ג. בעניין אחר - תביעת נזיקין לפי ה
"ברי הוא, כי המבקשת ובא כוחה באים בתביעה בעלת אופי ציבורי יותר מאשר אישי... יש מקום ליתן ביטוי חזק יותר - ולוא גם עדיין במישור הסמלי - לנזק,
י"ד. ברם, לעת הזאת אין צורך לבסס את הגדלת הפיצוי אך על תיאוריה "כלל נזיקית" של קידום הרתעה יעילה (ראו בהקשר זה גם י'
ט"ו. זאת ועוד, במובחן מנזק כלכלי רגיל, פיצוי בגין פגיעה בשם טוב נקבע מטבעו על דרך של אומדן, המשמש אמנם באופן כללי בדיני הנזיקין, אך במקרה דנן – באופן בולט כך, שהרי בתביעות לפי
"בתי-המשפט מנסים להעזר בשיקולים השונים כדי לקבוע את סכום הפיצוי שיש לפסוק לתובע, אולם אין ברשותם נוסחה מדויקת המאפשרת את תרגום השיקולים הרלבנטיים לסכום כספי. ההכרעה בעניין זה נעשית, בסופו של דבר, בדרך של אומדן" (
ט"ז. ומנגד, יש לזכור כי לא המשיב הוא שפירסם את המידע הפוגע, ובסופו של יום אין להשוות את דינו של מי שפירסם בעצמו לשון הרע, למי שלא נקט אמצעי זהירות מתאימים כדי להבטיח שאתר בבעלותו לא יהווה במה לפרסום כאמור. מסיבה זו אין
י"ז. סבורני, כי נוכח הפגיעה החמורה בשמו הטוב של המבקש, הנובעת הן מעצם הפרסום והן מתוכנו, ונוכח שיקולי המדיניות המתייחסים גם להכוונת התנהגות בסיטואציה מובהקת של הרתעת חסר, יוכפל הפיצוי ויועמד על סך 5,000 ₪.
רע"א 9670/07 ע"א 2570/07 דנ"א 5712/01 ברזני נ' בזק - חברה ישראלית לתקשורת, פ"ד נז(6) 385, 445 - השופט, כתארו אז, מצא). כאמור, המשיב דיוח כי בכל יום מתקבלות אליו הפנה המשנה לנשיאה ריבלין בעניין חוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון, תשמ"ג - 1983 - כתבתי בעבר: רע"א 9615/05 בש"א (מחוזי ירושלים) 6121/07 ת"א (שלום תל אביב) 50433/07 גלעד, "על גבולות ההרתעה היעילה בדיני הנזיקין" ע"פ 1506/89)" ע"א 3199/93 קראוס נ' ידיעות אחרונות בע"מ, פ"ד מט(2) 843, 862; ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט(1) 113, 126; ע"א 357/76 רסקין נ' המשביר לצרכן אגודה שיתופית, פ"ד לג(2) 222; חוק איסור לשון הרע האומדן הוא סטטוטורי, וההיקש מדבר בעדו. לפיכך נפתח פתח נרחב יותר לשיקולי חוק איסור לשון הרע יכול לשמש נקודת מוצא כשלעצמו. אף יש לזכור שוב, כי המשיב מיהר להסיר את הפרסום הפוגע, והביע את צערו.
ש ו פ ט
5129371
א' רובינשטיין 54678313-1700/10
54678313
לכל ה"פסיקה" 