ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת התקבל בחלקו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ברע"פ 10259/09 פלוני נ' מדינת ישראל. בין המבקש למתלוננת נוצר קשר באמצעות האינטרנט. לאחר שהמתלוננת הודיעה למבקש כי ברצונה לנתק את הקשר עימו, חדר המבקש ממחשבו לתא הדואר האלקטרוני של המתלוננת ללא ידיעתה והסכמתה בחמישים ושתיים הזדמנויות וקרא דברי דואר שנשלחו אליה.
בנוסף, חדר המבקש לשני תאי דואר אלקטרוניים של גברים איתם הייתה המתלוננת בקשר ולאחר מכן, התקשר לנשותיהם של אותם גברים ומסר להן כי בעליהן בוגדים בהן, וכהוכחה, שלח אליהן מתוך תיבת הדואר של המתלוננת תכתובות המצביעות על קשר בין בעליהן למתלוננת. לאחת מהן מסר המבקש אף את מספר הטלפון של המתלוננת.
ביהמ"ש המחוזי (כערכאת ערעור) זיכה את המבקש מהעבירות לפי סעיפים 4 ו5 לחוק המחשבים, וכן מהעבירה של סעיף 5 בנסיבות סעיף 2(5) לחוק הגנת הפרטיות. אולם ההרשעה בעבירה של פגיעה במזיד בפרטיות הזולת לפי סעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות, בנסיבות סעיף 2(1), 2(10), 2(11) לחוק הגנת הפרטיות נשארה על כנה. לטענת המבקש מעשיו אינם מהווים פגיעה בפרטיות כנדרש בחוק הגנת הפרטיות.
בית המשפט העליון דחה את הבקשה לדיון נוסף בטענה שבקשה זו אינה מעוררת חשיבות משפטית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. השופט סאלים ג'ובראן כתב בהחלטתו: "המבקש חדר פעם אחר פעם לתיבת הדואר של המתלוננת ללא רשות, קרא את דברי הדואר ואף העביר את חלקם לאחרים, צודקת בעניין זה המשיבה כי אין נפקות למיקום השרת או רמת האבטחה לעניין הפגיעה בפרטיות. באשר להתקיימותו של היסוד הנפשי קבעה הערכאה הדיונית, כי אינה נותנת אמון בגרסת המבקש, לפיה סבר כי המתלוננת היא זו ששלחה אליו את הסיסמאות ועל כן הוא פעל תוך טעות במצב דברים. כידוע, ככלל בימ"ש זה לא יתערב בממצאי עובדה ומהימנות, מפסק הדין עולה כי קביעה זאת הינה מבוססת ומנומקת ולא נמצא טעם המצדיק התערבות בית המשפט העליון".
לכל ה"חדשות" 