בפניי בקשת הנתבעת להעברת הדיון לבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב.

עסקינן בתביעה קטנה על סך 15,000 ₪ אשר הגיש המשיב נגד המבקשת. במסגרת כתב התביעה טוען המשיב, כי התקשר עם המשיבה, עמותה המשווקת קורסים לליצנות רפואית טיפולית בישראל. לטענתו, הוא רכש מהמשיבה קורס ליצנות רפואית ושילם עבורו סך של 4,950 ₪. המשיב טוען, כי המבקשת מנהלת פורום באינטרנט המיועד לליצנים הרפואיים אשר היא הכשירה. לטענתו, הכניסה לפורום מותנית בהרשמה לקורס ובתשלום דמי הקורס. לטענת המשיב, הפורום האמור הינו הסיבה העיקרית להתקשרותו עם המבקשת.
המשיב טוען, כי לאחר שסיים את הקורס בהצלחה נודע לו, כי גישתו לפורום נחסמה. לטענתו, הדבר מהווה הפרה של החוזה אשר נכרת בינו לבין המשיבה.

החלטה בשאלת הסמכות המקומית.
על הפרק תביעה קטנה שעניינה בטענת התובעת שהזמינה באמצעות האינטרנט והטלפון חופשה.
לטענת הנתבעת, הסמכות המקומית בתל אביב, שם, לפי הנטען, נוצרה ההתחייבות. השאלה שעל הפרק הינה, בין היתר, גם שאלה של מדיניות משפטית. על הפרק השאלה האם עסק המנה את ענייניו במידה רבה גם באמצעות האינטרנט ופונה בדרך זו ללקוחות בכל רחבי הארץ , רשאי , לטעון ולדרוש שבמקרה ותיווצר בין הצדדים מחלוקת , תהא נתונה הסמכות המקומית אך לבתי המשפט הסמוכים למקום העסק.

בפני בקשת הנתבעת מס' 2 להורות על העברת הדיון בתובענה שהוגשה בתיק זה לבית המשפט לתביעות קטנות באילת או לחילופין – בת"א, בטענה של חוסר סמכות מקומית, ולחילופין לדחיית התובענה בשל היעדר סמכות מקומית (להלן: "הבקשה").

טענת הנתבע היא כי בשל עקרון נוחות הדיון, יש להעדיף דיון בבית משפט לו הזיקות הגיאוגרפיות הרבות ביותר לסכסוך נשוא התביעה. הואיל ומרבית הזיקות הגיאוגרפיות נתונות לבתי המשפט במחוז תל אביב או במחוז המרכז, אין סמכות מקומית לבית המשפט בירושלים.
בבש"א (י-ם) 8033/06 לוי נגד שטיינברג, (לא פורסם) ניתן ביום 15.4.2007, דנתי בהרחבה בנושא הסמכות המקומית בעידן האינטרנט. לאור מסקנתי שם אין בידי לקבל את טענת הנתבע, ואסביר בקצרה.